בית המשפט הגבוה לצדק נחשב באופן מסורתי כבית משפט של צדק. כלומר, מתן סעד לעותר אם הצדק מחייב זאת. עם זאת, גם אם לבית המשפט סמכות ועילה למתן הסעד, הוא לא בהכרח יינתן. זאת מאחר וישנו רף מקדמי שהעותר צריך לעבור טרם קבלת הסעד. רף זה כולל מספר מבחנים כללים: זכות עמידה, שפיטות, ניקיון כפיים, שיהוי, מיצוי הליכים ועוד. אם העותר לא עומד במבחני הסף, עתירתו תדחה.

 

באשר לדרישת מיצוי ההליכים, הכוונה היא שעל האזרח למצות באופן סביר את ההתנהלות מול הרשות עצמה, טרם הפנייה לבית המשפט הגבוה לצדק. המיצוי בא לביטוי בשני היבטים: מיצוי ההליכים נגד הרשות נגדה הוגשה העתירה ופנייה מוקדמת מידי. כלומר, עותר שפונה לבית המשפט לפני שפעל בכל יתר האפיקים שעמדו לרשותו וטרם מתן החלטה סופית בעניינו על ידי הרשות, יחשב כמי שלא מיצה את ההליכים ועתירתו תדחה. לחלופין, עותר שפנה בשלב מוקדם לבית המשפט, ועד מועד הדיון נפתרה בעייתו, יחשב כמי שמיצה הליכים ועתירתו תדחה. להלן דוגמא לכך.

 

עובדות המקרה


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק בקשה להענקת היתר לשהייה בישראל לעותר. על פי עובדות המקרה, העותר נולד בשנת 1980 והתגורר בשכם. לאחר שהוא נחשד בשיתוף פעולה עם ישראל הוא נעצר, עונה והוחזק בכלא בשכם על ידי אנשי הרשות הפלשתינאית.


במהלך מבצע "חומת מגן" שוחרר על ידי חיילי צה"ל ולאחר מכן, עזב את שכם והגיע לישראל. מאז, הוא התגורר בארץ. לשיטתו, לאחר המעבר, אנשי הרשות הפלשתינאית הגיעו לבית הוריו בשכם מספר פעמים, על מנת לחפשו. העותר טען שהייתה קיימת סכנה לחייו בשטחים ושבארץ הוא חי בפחד מתמיד.

 

מיצוי העתירה


על כן, העותר הגיש בקשה לוועדת המאוימים, במטרה לקבל היתר לשהייה זמנית בארץ. ביום ה-13.8.07, הוועדה נענתה לבקשה והחליטה להנפיק לעותר היתר שהייה זמני, בכפוף להגעתו לתחקיר ביטחוני. הודעה על כך נמסרה לעותר. בנוסף, הוחלט על חידוש ההיתר מעת לעת, כל עוד לא היה צפוי שינוי בהערכת המסוכנות של העותר על ידי הגורמים המקצועיים, ושינוי מהותי בנסיבות הביטחוניות, פליליות ואחרות. בנסיבות אלו, העותר קיבל את מבוקשו טרם שעתירתו נדונה. בכך, נקבע שהעתירה באה לידי מיצוי ובית המשפט הורה על מחיקתה.