כאשר רשות שלטונית או חברה ממשלתית יוצאת במכרז, עליה לעמוד בחובות שונות ולנהל את המכרז בהתאם לכללי המנהל התקין, לחוק חובת מכרזים והתקנות בנושא. במידה והיא לא עושה כן, ניתן לעתור לבית המשפט בבקשה לפסול את המכרז או לעצור את ההליך, עד לאחר בירור הפגמים ואפשרות תיקונם. כך היה למשל בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום יזמות עסקית

 

במקרה זה, התאחדות התעשיינים בישראל הגישה לבית המשפט בקשה למתן צווי ביניים וצווים ארעיים לחברת נמל חיפה, במטרה למנוע את המשך הליכי המכרז שנוהל. כמו כן, ההתאחדות ביקשה מבית המשפט להורות על מסירת שמותיהם וכתובותיהם של המתמודדים במכרז שפורסם על ידי הנמל. על פי עובדות המקרה, המכרז נשוא הבקשה עסק ברכישת עגורנים לרציף הכרמל בחיפה, שבנייתו נמצאה אז בעיצומה. המבקשת ביקשה שהצווים יעמדו בתוקף עד לאחר מתן החלטה בעתירה המנהלית שהוגשה על ידה ועסקה בבקשה להורות על עיכוב הליכי המכרז הנ"ל.

 

מהות הבקשה


לחלופין, המבקשת ביקשה להורות למשיבה להימנע מלהתקשר עם משתתף אחר במכרז בהסכם. זאת משום שנטען שהתקשרות זו הייתה מנוגדת לתקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ וחובת שיתוף פעולה עסקי), התשנ"ה – 1995. בנוסף, המבקשת ביקשה צו נגד "הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי". מטרת הצו הייתה למנוע מהרשות לתת את אישורה להתקשרות של נמל חיפה עם מי מבין משתתפי המכרז שלא התחייב להתקשרות משנה מקומית בהיקף של 20% לפחות משווי המכרז, בהתאם לתקנות.


עוד נטען שהמשיבה מסרה למשתתפים במכרז מידע כוזב ומוטעה. זאת עת הודיעה להם שבהתאם לדין הישראלי, "הרשות לשיתוף פעולה עסקי" עשויה לדרוש מהם התקשרות משנה מקומית בהיקף שלא יעלה על 20% משווי המכרז. בפועל, המשיבה ידעה שהדרישה היא להתקשרות בשווי מינימאלי של 20% מהמכרז. בפועל, לאחר מו"מ בין הצדדים המשיבה שינתה את עמדתה, והוסיפה למכרז דרישה מפורשת להתקשרות משנה בהתאם לתקנות. עם זאת, לאחר זמן מה, המשיבה הודיעה למבקשת שהיא לא ראתה עצמה כפופה לתקנות אלו. כלומר, לא ראתה עצמה מחויבת לדרוש התקשרות משנה בשווי של 20% מהמכרז, לכל הפחות.


מאידך גיסא, המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה למתן צווי ביניים עד למתן הכרעה בעתירה המרכזית. לטענתה, עתירת המבקשת לקתה בשיהוי קיצוני, מאחר שהוגשה חודשים לאחר פרסום המכרז וכחודש לאחר הגשת ההצעות במכרז. על כן, קבלת הבקשה בשלב זה חייבה פרסום מכרזים חדשים תוך עיכוב וגרימת נזק למשיבה ולציבור כולו. נוסף על כך, המשיבה טענה שהתקנות בנוגע להתקשרות המשנה לא חלו עליה. זאת משום שועדת הכספים של הכנסת מעולם לא אישרה את החלתן עליה, כנדרש בתקנות עצמן.


שיהוי


בפתח הדיון, שופט סקר את הטענות השונות שהועלו על ידי הצדדים ודחה את טענת המשיבה באשר לשיהוי מטעם המבקשת. הודגש שהחל ממועד פרסום המכרז, הצדדים ניהלו מגעים באשר להחלת התקנות על המשיבה. אולם, רק בשלב מאוחר המשיבה הבהירה שהיא לא התכוונה לקיים את הוראות המבקשת או לפעול בהתאם לתקנות. על כן, העילה להגשת העתירה והצווים נולדה רק במועד זה, ולכן לא חל שיהוי.

 

תחולת התקנות


לגופו של עניין, השופט בדק האם היה לעתירה יסוד בבסיסה. הוא קבע שהמבקשת לא ביססה את טענתה בדבר התקיימות התנאים שחייבו את החלת התקנה בנוגע להתקשרות משנה בהיקף של 20% על המשיבה. כמו כן, לאור פרשנות חוק חובת המכרזים וחוק החברות הממשלתיות, היה צורך באישור ועדת הכספים של הכנסת על מנת להחיל את התקנות על המשיבה. אישור זה לא ניתן מעולם. משכך, נקבע שלתקנות לא הייתה תחולה.


לאור האמור לעיל, השופט נמנע מלהיעתר לבקשה לצווי ביניים. השופט הוסיף שלו הוא היה מקבל את הבקשה, היה נגרם נזק גדול למשיבה. משכך, מאזן הנוחות נטה לטובתה. שיקול זה חיזק את החלטת השופט שלא להיעתר לבקשה. בסופו של דבר, השופט דחה את הבקשה למתן צווי ביניים למשיבות ואף ביטל צווים זמניים שכבר ניתנו.