פס"ד בשאלת חוב ערב לשלם הוצאות ההליכים נגד החייב העיקרי ונגדו

בעניין: בנק אוצר החייל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שוורץ יהודה התובע
- נ ג ד-
1 . אבראהים
2 . חוסין
ע"י ב"כ עו"ד 2. סאלח בדארנה הנתבעים

פסק דין
1. התובע, שהוא תאגיד בנקאי, הגיש תובענה כספית נגד מר חוסיין אחמד (להלן - "החייב העיקרי"), בגין חוב של החייב העיקרי לתובע בחשבון דביטורי שהיה לו בסניף חוצות המפרץ. ניתן פסק דין כנגד החייב העיקרי. הנתבעים חתמו על כתבי ערבות לחובו של החייב העיקרי לתובע ואין חולקין כי הם בבחינת "ערבים מוגנים". התובע הצטייד באישור כב' ראש ההוצל"פ על אודות מיצוי ההליכים, לאחר שלא הצליח לגבות את החוב מן החייב העיקרי. לנוכח זאת הונחה בפניי תובענה בסדר דין מקוצר כנגד הערבים.

2. כנגד הנתבע 1 ניתן פסק דין על פי התביעה. נותר לדיון אך עניינו של הנתבע 2 (להלן - "הנתבע"). המחלוקת, שתוצג להלן, היא מחלוקת ממוקדת בסוגיה משפטית מובהקת. לנוכח זאת הסכימו ב"כ הצדדים כי תינתן הכרעתי במחלוקת האמורה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

3. וזו המחלוקת: הנתבע מסכים, אף מודה, כי יינתן כנגדו פסק דין בגין מלוא חיובו של החייב העיקרי כלפי התובע. ועוד מסכים ומודה הנתבע כי בגדרו של פסק הדין הוא יחויב אף בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד, בגין התובענה הזו נגדו שהונחה לפתחי. ואולם הנתבע חולק על כך שבגדר החיוב של החייב העיקרי כלפי התובע, עליו לשאת אף בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד, בגין ההליכים שנקט התובע כנגד החייב העיקרי. לשיטת הנתבע עסקינן בחיוב כפול. לטעמו לא יעלה על הדעת כי החייב העיקרי יחויב רק פעם אחת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד, בעוד הנתבע, שהוא ערב, אף "ערב מוגן", יחויב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד פעמיים, הן בגין התביעה כנגדו והן בגין ההליכים שננקטו כנגד החייב העיקרי.

4. אין חולקין כי ההוצאות השנויות במחלוקת, כמפורט בסעיף 8 לסיכומי ב"כ התובע, עולות לסך של 16,314 ₪ ואין חולקין כי מחציתן עולה לסך של 8,157 ₪. סכום זה, כאמור, שנוי במחלוקת העומדת להכרעתי.

5. שני ב"כ הצדדים מפנים לסעיף 32 להסכם ההלוואה המגדיר את החבות מכוח הערבות. בגדר סעיף 32 מתחייבים הערבים לשלם, בין השאר, "כל סכום שיידרש מהם מדי פעם בפעם על חשבון סכום ההלוואה בין על חשבון הקרן, הריבית, ההוצאות, העמלות, הפרשי ההצמדה או תשלומים אחרים (להלן - סכום הערבות)". השאלה הניצבת לפתחי היא האם התיבה "הוצאות", חובקת אף את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בגין תביעת התובע כנגד החייב העיקרי.

ועוד נסמכים שני ב"כ הצדדים על הוראות סעיף 25(א)(3) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, כפי שתוקנו בתשנ"ח, והמורות כדלקמן:

"25(א) ערב יחיד ערב, בנוסף לסכום הנקוב בחוזה הערבות, רק לתוספות אלה:
.
.
.
(3) הוצאות שקבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל;... "

ושוב: האם עסקינן ב"הוצאות" שקבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, בגדר ההליך השני של התובע כנגד "הערב היחיד", או שמא עסקינן בהוצאות שקבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, אף בגדר ההליך הראשון של התובע כנגד החייב העיקרי?

6. במחלקת האמורה, כך בדעתי לקבוע, הדין עם התובע. לעניין פרשנותו הראויה של חוק הערבות, ככל שעסקינן בהגנתו של "הערב היחיד", נתתי דעתי בהחלטתי מיום 1.2.05 בתיק בש"א 15815/03 (ת.א. 19277/02) (חי') קולי ליאורה נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (במאגרי "נבו"). רשמתי שם כי "תכלית תיקון תשנ"ב הייתה להגן על הערב בכך שנחסמה הדרך להגיש תביעה כנגדו עד למיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי. לטעמי, שטר זה שוברו בצידו ו'נזקו' עמו". שהרי "מקום שהמחוקק הורה כי תביעה כאמור (נגד הערב היחיד - ש.ל.) לא תוגש, זכה הערב ביתרון כלכלי, גם אם 'לקה' בחסרון משפטי".

אכן הדברים נאמרו לעניין טענת ההתיישנות בגדרה קבל הנתבע על כך שבחלוף השנים הוא מתקשה להתגונן בפני תביעת הנושה. סיכמתי וציינתי כי "ה'נזק' שנגרם לו (לערב היחיד - ש.ל.) בכך שעליו להתגונן לאחר שנים רבות וארוכות, כמדומה שאינו עומד בשום יחס לתועלת ולשקט מפני תביעה לה זכה במשך אותם שנים רבות וארוכות. זו, כך השקפתי, הפרשנות הנאותה של רצון המחוקק" (סעיף 5).

7. הסיטואציה שבפניי, אנלוגית, מוליכה לאותה מסקנה. אלמלא ביקש המחוקק להגן על "הערב היחיד", ובוודאי על "הערב המוגן", פשיטא היה הנושה מגיש תביעה אחת, כלפנים, כנגד החייב העיקרי וכנגד הערבים. במצב דברים זה, לכל הדעות, הן החייב העיקרי והן הערבים היו לוקים בחיוב אחד של הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. המחוקק ביקש להיטיב עם "הערב המוגן" בכך שאילץ את הנושה לפצל תביעותיו. ראשית, לתבוע את החייב העיקרי; שנית, ורק לאחר כישלון הגביה נגד החייב העיקרי, להגיש תביעה שניה בגדרה לתבוע את הערב. בכך זכה הערב, כך הראיתי, "לשקט מפני תביעה ... במשך אותם שנים רבות וארוכות". ואולם הערב אינו יכול להחזיק במקל בשני קצותיו. גם ליהנות מהגנתו של החוק, וגם לטעון להעדר חיוב בגין כפל-תשלום של הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, המתחייבות מעצם הגנה זו של החוב.

8. הנתון האמור הולך ומתעצם לנוכח יתר הוראות חוק הערבות על פיהן מחויב הנושה למסור הודעות-עדכון שונות לערב היחיד, הכול כעולה מהוראות סעיף 26 לחוק הדנות ב"הודעה על אי-קיום". משמע, בידי הערב קיימת דרך אפקטיבית להימנע מחיובים. ככל שהוא יפרע את חובו של החייב העיקרי, ממילא לא תוגשנה התביעות, לא נגד החייב העיקרי ולא נגד הערב. ככל שהוא יפרע את חובו של החייב העיקרי, לאחר כישלון הגבייה של הנושה מן החייב העיקרי, ממילא לא תוגש התביעה השניה של הנושה כנגד הערב. ככל שלא ייעשה הדבר, ממילא תוגשנה שתי תביעות באופן שפעמיים תוצאנה הוצאות ופעמיים יישכרו שירותיו של עורך דין.

זהו, איפוא, סיכונו המובנה של הערב. ככל שהחייב העיקרי לא ישלם חובו לנושה, פשיטא הנושה ייאלץ להגיש כנגד החייב העיקרי תובענה, ואף לפתוח בהליכי הוצל"פ. סיכון מובנה זה, איפוא, רובץ על הערב. הוא אינו שונה מיתר הסיכונים הכלולים בערבות.

9. הנתון האמור משתלב, לטעמי, אף בפרשנות מילולית נאותה של סעיף 25(א)(3) הנ"ל. שהרי נרשם בו, כזכור, כי "ערב יחיד ערב, בנוסף לסכום הנקוב בחוזה הערבות, רק לתוספות אלה". משמע, עסקינן בלשון עבר ובחיובים שגמלו בעבר. וככל שעסקינן בחיוב השנוי במחלוקת, הן "הוצאות שקבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל", פשיטא מדובר בהוצאות שנפסקו כבר. ברור לחלוטין כי ככל שעסקינן בהוצאות שקבע ראש ההוצאה לפועל, מדובר בהוצאות שהיו בגין הליכי הוצל"פ שכשלו, בהן נקט הנושה כנגד החייב העיקרי, כתנאי לנקיטת ההליכים כנגד "הערב היחיד". עובר לגיבוש החבות של הערב, איפוא, לא יעלה על הדעת לדון בהוצאות משפט או בהוצאות הוצל"פ. שהרי מי לידינו יתקע שיהיה צורך, בכלל, להגיש תביעה ולנקוט בהליכי הוצל"פ כנגד הערב? ושמא יחליט למנוע זאת ולסלק החוב?

10. מנגד, ראיתי להיענות להגנת הנתבע, ואולם רק במקצתה. בגדר ההוצאות שניתן לחייב בהן את הערב, כזכור, מדובר רק בהוצאות שנקבעו על ידי בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל. כאלו הן האגרות ושכרי טרחת עורך דין, שפורטו בסיכומי ב"כ התובע. איני מכיר בפריט "הוצאות בשתי הערכאות (בימ"ש והוצל"פ) לרבות מסירות, עיקולים וכיוצ"ב" בסכום של 278 ₪, אשר לא הוכח לי שאושרו על ידי בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל. ממילא, יש להפחית מסכום החיוב מחצית הסכום הנ"ל בסך 139 ₪ באופן שעל הנתבע לשלם סכום הוצאות בסך של 8,020 ₪.

11. בגדר פסק דין חלקי מיום 27.2.06 חויב הנתבע לשלם סכומים שאינם שנויים במחלוקת, לרבות שכ"ט עו"ד בגין ההליך שבפניי. לפיכך, בגדרו של הסעד, אחייב את הנתבע רק בחיוב האמור.

12. לפיכך, הנני מחייב את הנתבע 2, בנוסף לחיובים המפורטים בפסק הדין החלקי מיום 27.2.06 של כב' הרשמת פומרנץ, לשלם לתובע סכום נוסף של 8,020 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 10.8.05 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

13. המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום י"ז בטבת, תשס"ז (7 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.


ש. לבנוני, שופט
קלדנית: ברטה א.