גוף המבקש לשדר שידורי רדיו בשיראל, זקוק לרישיון לכך. הרישיון מונפק על ידי משרד התקשורת ועל מנת לקבלו, יש לשלם אגרה בשיעור מסוים עבור הקצאת תדר השידור. תחנה המשדרת ללא רישיון ומבלי לשלם אגרה הינה תחנת רדיו פיראטית והיא עלולה להיקנס על ידי המדינה. עם זאת, ישנם מקרים בהם המדינה מאפשרת לתחנות לרכוש את התדר ולשלם את האגרה, גם לאחר שהחלו בשידוריהן. דוגמא לדיון בנושא ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

רקע


במקרה זה, בית המשפט דן בתביעה שהוגשה נגד המדינה לאחר שזו עתרה לחיוב התובעת בתשלום אגרה. על פי עובדות כתב התביעה, הפרשה החלה כאשר המדינה הגישה תביעה נגד התובעת – תחנת רדיו "קול רגע", ותחנות רדיו נוספות לחייבן בתשלום אגרות בעד רישיון הפעלת משדרים לתחנות רדיו והקצאת תדרי שידור. תשלום אגרות אלו התחייב מכוח תקנות הטלגרף האלחוטי (רישיונות תעודות ואגרות), התשמ"ז – 1987. מרבית התחנות הנתבעות הגיעו להסדר פשרה עם המדינה. אולם, התובעת דנן הגישה תביעה שכנגד נגד המדינה באשר לחיובה בתשלום בשיעור שנקבע.


לטענת התובעת, היה על המדינה לדאוג על קיום תנאים מינימאליים בהם תוכל הראשונה לשדר את שידורי הרדיו שלה בכפוף לתנאי הזיכיון. קרי, ללא הפרעה בתדר. חובה זו של המדינה הייתה בגדר חובה מנהלית שנבעה מתפקידה לאכוף את החוקים. בנוסף, החובה נבעה מההתחייבות המפורשת והמכללא של המדינה לאפשר לתובעת לשדר שידוריה בבלעדיות וללא הפרעה. אי לכך, הפרת החובה על ידי המדינה הקימה לתובעת עילת תביעה נזיקית.

 

עוד נטען שהמדינה נהגה בחוסר תום לב כאשר דרשה מהתובעת לשלם אגרה בשיעור גבוה יותר ממה שהיה עליה לשלם בפועל. זאת ועוד, התובעת טענה שהיה ראוי לקזז מחובה כלפי המדינה את הנזק שהאחרונה גרמה לה עת שאילצה אותה להוציא הוצאות כפולות עבור רכישת שני תדרי רדיו.


מנגד, המדינה טענה שהתובעת הייתה מודעת לכך שיהיה עליה להשתמש בשני תדרים שונים לצורך שידורי הרדיו, בעקבות הוראות החוק בנושא. על כן, חיובה בסכום גבוה יותר לעומת תחנות אחרות לא עלה לכדי חוסר תום לב. בנוסף, המדינה התנגדה לטענת הקיזוז וטענה שהתובעת לא הוכיחה שנגרמו לה נזקים כלכלים עקב החיוב והוראות החוק בנושא. הלכה למעשה, המדינה טענה שהעובדה שהתובעת נדרשה לשדר על שני תדרים ולכן לשלם סכום גבוה יותר, רק הגדיל את אזור כיסוי השידור והרחיב את מעגל המאזינים ואת רווחי התחנה. כלומר, התובעת נהנתה מכך והדבר הווה עבורה יתרון.


פסיקה על דרך הפשרה


יש לציין שבעלי הדין הסכימו על פסיקת סכום לתשלום על דרך הפשרה, מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בפתח הדיון בנוגע לפשרה, השופט קבעה שבנסיבות המקרה דנן, המדינה אכן הפרה את ההבטחה השלטונית שניתנה ולא ייצרה שמיים נקיים עבור התובעת. כלומר, לא העניקה לה בלעדיות בשידורי הרדיו על התדר שנרכש ואפשרה לתחנות נוספות לשדר על התדר. בנוסף, המדינה לא פעלה נגד תחנות רדיו פיראטיות שעלו על התדר שהוקצה לתובעת. כתוצאה מכך, הזיכיון של התובעת נפגעה בצורה קשה וכך גם הכנסותיה מהשידורים. עם זאת, נקבע שהיה קושי לאמוד במדויק את שיעור הפגיעה בתובעת בשל נסיבות שונות. לפיכך, נערך אומדן לנזק.

 

בסופו של דבר, השופט קבע שלצורך חיסול כל טענות הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד, התובעת תשלם למדינה 295,000 ₪ בלבד. כלומר, השופט קיזז מהסכום התשלום שנדרש מלכתחילה על ידי המדינה את הנזקים שנגרמו לתובעת, כפי שהוערכו על ידו.