עתירה למתן אשרת שהיה בישראל מכוח הנוהל לטיפול במתן מעמד להורה קשיש

נוהל מתן מעמד להורה קשיש ובודד הינו הנחיה מנהלית אשר מאפשרת למשרד הפנים להעניק אשרת שהיה להורה קשיש (מעל גיל 60) של אזרחי ישראלי, במידה ולהורה אין משפחה תומכת בנכר. תכלית הנוהל היא לסייע, לפנים משורת הדין, לקשישים אשר צאצאיהם הינם אזרחיה של מדינת ישראל. בקשות ליישום הנוהל דנן יש להגיש בעת שהמבקש אינו מצוי בשטח מדינת ישראל, או לחלופין בעת שהאחרון שוהה כדין בישראל.

יש לכם שאלה?

פורום תביעה אזרחית

פורום אזרחות ישראלית

להלן עתירה מנהלית אשר במסגרתה אזרחית רוסיה, שבתה הייתה אזרחית ישראלית, ביקשה להורות לשר ולמשרד הפנים להעניק לה אשרת שהיה מכוח נוהל מתן מעמד להורה קשיש. צוין כי העותרת נכנסה כחוק לישראל למספר ביקורים, אולם החל משנת 2000 האחרונה שהתה בישראל שלא כחוק.

טענות הצדדים

העותרת טענה כי נשארה בישראל רק במטרה לסייע לבתה בגידול ילדיה הקטנים, וזאת משום שבעלה עבד בשתי משרות בכדי לפרנס את המשפחה. בנוסף, העותרת טענה כי אין לה משפחה או מקום גורים במולדתה. לאור זאת, נטען כי גירושה של העותרת עלול היה לפגוע הן בה עצמה והן במשפחתה.

מנגד, המשיבים טענו שהיה על העותרת לצאת מישראל, בה ישבה שלא כחוק, ורק לאחר מכן להגיש בקשה לאשרת שהיה מכוח נוהל מתן מעמד להורה הקשיש. רק לאחר מכן ניתן היה לדון בבבקשה לעיל באופן ענייני.

דיון והכרעה – העתירה נדחתה

בית המשפט בחן את נימוקי העתירה ומסר את הכרעתו. ראשית, צוין כי דינה של העתירה היה להידחות, מפאת טעמים דיוניים ומהותיים כאחד. הודגש כי העותרת ציינה שהחל משנת 2000 הוא שהתה בישראל בכדי לסייע לבתה, וזאת למרות שאשרת התייר שהייתה ברשותה פגה 

מנגד, בנספח לעתירה העותרת טענה שמעולם לא שהתה בישראל שלא כדין. בית המשפט קבע כי בכך בא לידי ביטוי נסיונה של העותרת להוליך שולל את משרד הפנים, מעשה אשר עלה לכדי חוסר נקיון כפיים. עוד צוין כי מן המפורסמות היא כי חוסר נקיון כפיים מוביל לדחיית עתירות.

לא זו אף זו, הודגש שדרישתו של משרד הפנים כי העותרת תעזוב את שטח ישראל בטרם תגיש בקשה לאשרת שהייה, הייתה סבירה והגיונית. נקבע כי בכך עמד המשיב על קיום הנוהל ככתבו ולשונו, במטרה למנוע קביעת עובדות בשטח והענקת יתרון בלתי צודק לשוהים בלתי חוקיים על פני אלו אשר הגישו בקשות בצינורות המקובלים. יתרה מזאת, בעבר נפסק שפעולה בניגוד לחוק מונעת מעותר מלקבל סעד מן הצדק ולכן דרישת המשיב הייתה לגיטימית.

מעבר לכך, בית המשפט פסק שלשר הפנים שיקול דעת נרחב בכל הנוגע לשאלה למי להעניק אשרת שהיה ולמי לסרב. צוין כי שיקול דעת זה הינו חלק אינטגראלי מזכותה של מדינה דמוקרטית למנוע מאזרחי מדינות אחרות להתיישב בתחומה. לאור העולה מן המקובץ, העתירה נדחתה.