תופעת הבניה הבלית חוקית אינה נדירה במחוזותינו. אזרחים רבים נוהגים לבצע הרחבות בנייה, שינויים באופי הנכס ואף הקמת מבנים חדשים, ללא היתרי בניה. ביישובים מסוימים התופעה רווחת וביישובים אחרים פחות. חוק התכנון והבניה מאפשר להרוס את הבניה הבלתי חוקית ואף להעמיד לדין פלילי את עברייני הבנייה. עם זאת, חשוב לזכור כי עבירות הבנייה, ככלל העבירות כולן, כפופות לדיני ההתיישנות. לכן, כתבי אישום בגין בנייה בלתי חוקית אשר הוגשו בחלוף 7 שנים מסיום הבנייה, יידחו במרבית המקרים בשל התיישנות.
יש לכם שאלה?
בפרשה שהתגלגלה לפתחו של בית המשפט נדונו עבירות בנייה אשר התבטאו על פי החשד, בבניית מספר מבנים בלתי חוקיים, כאשר חלקם אף ניצבו על גבי תוואי אשר היה מיועד להפוך לדרך ציבורית.
טענות הצדדים
המאשימה, מדינת ישראל, טענה כי הנאשמת הקימה מספר מבנים באופן בלתי חוקי, ואחריותה הפלילית של האחרונה בגין מעשים אלו טרם התיישנה. אי לכך, לשיטתה של המאשימה, מן הראוי היה להרשיע את הנאשמת בעבירות של בניה ללא היתר.
מנגד, בא כוחה של הנאשמת טען כי המאשימה לא הצליחה להוכיח, ולו לכאורה, את המועד בו הוקמו המבנים נשוא הליך זה, ומשכך, בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, מן הראוי היה לזכות את הנאשמת. צוין כי הסעיף דנן מחייב זיכוי בהעדר הוכחת האשמה, ולשיטתו של הסניגור, המאשימה לא הוכיחה את מועד הבניה ולכן המעשים התיישנו.
דיון והכרעה – הנאשמת זוכתה
השופט האזין לעדויות הצדדים, בחן את טענותיהם ונתן את הכרעתו. ראשית, בית המשפט פסק שנפלה טעות בידיו של בא כוחה של המאשימה. הודגש כי בעוד האחרון התייחס לטענת ההתיישנות כחלק מיסודות העבירה, הרי שהלכה למעשה זוהי טענת הגנה של סייג לאחריות הפלילית, וככזו היה על ההגנה לעורר דווקא בהזדמנות הראשונה את הספק כי אכן העבירות התיישנו. צוין כי במידה וההגנה אכן הייתה מעוררת את הספק, היה על התביעה להזימו, ובמידה ולא היה עולה בידה לעשות כן, הרי שהנאשמת הייתה זוכה לחסות בצילה של ההתיישנות. נפסק כי דבר זה לא בוצע, ומשכך יכול היה בית המשפט לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה.
יחד עם זאת, למרות השגיאה הדיונית שבוצעה בידי פרקליטה של הנאשמת, בית המשפט החליט שלא לחייב את האחרונה להשיב על האשמה. זאת מאחר ונראה היה שבסופו של ההליך לא היה עולה בידי המאשימה לסתור את ספק ההתיישנות. לפיכך, בית המשפט בחר לזכות את הנאשמת מן האשמה. צוין כי סיבה נוספת להחלטה זו הייתה בקשה נוספת של המאשימה – בקשה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה – הריסה ללא הרשעה. הודגש שסעיף זה משמש לרוב להריסת מבנים אשר עבירות הבנייה בנוגע אליהם התיישנו, ומשכך ניתן היה ללמוד כי אף המאשימה סברה כי העבירות התיישנו.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
