ליקויי בניה גרמו להצפה - מי ישלם את הפיצויים?

בית המשפט דחה תביעת שיבוב שהוגשה על ידי חברת ביטוח נגד בעלת המבנה בו התרחשה הצפה. לטענת התובעת, ההצפה התרחשה עקב התרשלות הנתבעת ולכן היא הייתה זכאית לשיבוב בגין תשלום הנזקים לצד ג', אשר היה מבוטחה. השופט פסק כי ההצפה נגרמה עקב התרשלות הנתבעת, אך לתובעת לא קמה זכות לשיבוב. זאת היות והסכם השכירות שנחתם בין צד ג' לנתבעת שלל אפשרות לתביעה מסוג זה.

יש לכם שאלה?
פורום ביטוח - נזקי רכוש
פורום תביעת ביטוח
פורום בתים משותפים | תביעות למפקחת


במקרה זה, הוגשה תביעה בגין שני אירועי הצפה אשר אירעו בסמיכות זמנים וגרמו נזקים לצד ג'. אירוע ההצפה הראשון ארע בתחילת חודש ספטמבר 2002. לטענת התובעת – חברת הביטוח של צד ג', מקור ההצפה נבע מהתבקעות צינור מים אשר הותקן בבית עסק ששכן מעל לבית העסק של צד ג'. צינור המים הזרים מים לדוד החימום. אירוע ההצפה השני ארע בתחילת חודש נובמבר 2002. מבדיקה שנערכה התגלה כי הגורם להצפה היה זהה. התובעת שילמה פיצוי לצד ג' בגין נזקי ההצפות. בתביעה זו, התובעת דרשה שיבוב, דהיינו, החזר כספי של סך הפיצויים, מידי בעלת המבנה וחברת הביטוח שביטחה אותה.

טיעוני הצדדים

התובעת, אשר ביטחה את צד ג' במועד קרות האירועים, שילמה פיצוי בגין הנזקים בהתאם לתנאי הפוליסה. בתביעה זו היא תבעה שיבוב. לטענתה, התרשלות הנתבעת היא שגרמה לקרות הנזקים. התובעת טענה כי בעלת המבנה התרשלה בכך שלא ננקטו אמצעי זהירות למניעת ההצפה ולשמירת תקינותו של צינור המים.

מנגד, הנתבעות הכחישו את האשם בהצפה ואת היקף הנזק, כפי שנטען על ידי התובעת. לדידן, צד ג' לא עמד בדרישות המיגון שנקבעו בפוליסה היות ונמנע מהתקנת לוחות אטומים למים. הנתבעות הוסיפו שבהתאם לחוזה השכירות שנחתם בין בעלת המבנה וצד ג', התחייב האחרון לבטח עצמו בפוליסת ביטוח בעלת הוראה לפיה תיאסר תביעת שיבוב. לאור התחייבות זו, והפרתה, הגישו הנתבעות הודעה נגד צד ג', המבוטח. צד ג' טען כי בעל המבנה לא נקטה כל אמצעי למניעת ההצפה.

דיון והכרעה

השופט ציין כי לא הייתה מחלוקת בדבר התרחשות האירועים ומתן הודעה בנידון לבעלת המבנה מטעם צד ג'. יתרה מזאת, לאחר האירוע הראשון הורה מנהל המבנה לבעל העסק שממנו פרצו המים להזמין שרברב לשם תיקון הצינור שהתבקע. לאחר ההצפה השנייה, בעל העסק פנה למנהל המבנה בבקשה להחליף את דוד החימום. לפסיקת השופט, הנתבעות לא הוכיחו כי לא התרשלו בתחזוקת הצינור ובמניעת ההצפה.

למעשה, הן לא הביאו כל ראיה לעניין זה ולא ציינו כלל מה היו פעולות המניעה והתחזוקה שבוצעו על ידן בכל הקשור להתבקעות הצינור. הן נמנע מלזמן את עדות השרברב שביצע את התיקון לאחר ההצפה הראשונה וכן לא הזמינו את בעל העסק אשר שכר את המקום ממנו דלפו המים. בהיעדר עדויות אלו, השופט קבע כי לא נסתרה טענת ההתרשלות של הנתבעות בתחזוקת הצינור ובמניעת ההצפה. נקבע כי התרשלות זו הייתה הגורם להצפות ולנזק שנגרם לצד ג'.

לטענת הנתבעות, על צד ג' היה להתקין מיגונים שונים בהתאם לפוליסה. בהיעדר קיומם של מיגונים אלו, לא קמה לתובעת חבות כלפי צד ג'. אולם, הנתבעת ביססה טענה זו על חוות דעת השמאי שהוצאה על ידי התובעת בעקבות האירוע הראשון. לאור העובדה שחוות הדעת ניתנה יום לפני קרות האירוע השני, הרי שצד ג' לא היה יכול להספיק לתקין את המיגונים. לכן, השופט דחה טענה זו באשר לאירוע השני. לגבי האירוע הראשון, דרישת המיגון לא הועלתה טרם התרחשותו ולכן הטענה נדחתה בכללותה.

אולם, השופט קיבל את טענת הנתבעות באשר לאיסור על תביעת שיבוב. הנתבעות טענו כי בחוזה השכירות אשר נחתם בין בעלת המבנה לבין צד ג' התחייב האחרון לבטח עצמו בפוליסת ביטוח ללא אפשרות לתביעת שיבוב. לכן, התובעת הייתה מנועה מהגשת התביעה דנן. השופט עיין בסעיפי ההסכם וקבע כי הוא שלל מצד ג' את הזכות לחזור אל הנתבעת מכוח זכות השיבוב.

לכן, גם מהתובעת, אשר נכנסה לנעליו של צד ג', נשללה זכות זו. העובדה שצד ג' לא דאג לכך שבפוליסת הביטוח לא תישלל זכות זו מידי התובעת כלפי הנתבעת, לא היה בה כדי לגרוע מהזכות שהוענקה לנתבעת בהסכם השכירות. כלומר, הזכות נשללה באופן הדדי. לבסוף, נפסק כי התובעת לא הייתה זכאית להפעיל את זכות השיבוב כלפי הנתבעת. על כן, התביעה נדחתה לרבות ההודעה לצד ג'.