תביעה בגין הפרת חוזה למתן שירות למעליות בבית משותף

בית המשפט דחה את תביעתה של חברת שירותי אחזקה למעליות, אשר דרשה פיצוי עבור שנת שירות מלאה בגין הפרת חוזה על ידי הנתבעת. השופט קבע כי ביטול החוזה נעשה כדין על ידי הנתבעת, וזאת היות והיא שלחה הודעת ביטול בכתב. בנוסף, נקבע כי הפיצוי לו התובעת זכאית היה עבור שלושה חודשי שירות בלבד, בניגוד לסעיף הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה ואפשר פיצוי עבור שנת עבודה.

יש לכם שאלה?
פורום דיני חוזים / הסכמים
פורום בתים משותפים | תביעות למפקחת


במקרה זה, התובעת הגישה תביעה כספית על סך 14,771 ₪ בגין הפרת חוזה. בנובמבר 2004 נחתם חוזה בין התובעת, שעסקה במתן שירות אחזקה למעליות, לבין הנתבעת – נציגות בית משותף בחיפה. במסגרת החוזה, הוגדרה תקופת התקשרות של 12 חודשים והנתבעת התחייבה לשלם לתובעת סך של 12,000 ₪ תמורת שירותי אחזקה למעלית עבור כל שנת שירות.

בנוסף, נקבעו תנאים לגבי אופן הארכת החוזה ודרך מתן הודעת הביטול או הפסקת שירותי האחזקה בין הצדדים. בתחילת שנת 2006, לאחר שחלפה תקופת ההודעה המוקדמת בה היה על הנתבעת להודיע לתובעת על המשך או הפסקת ההתקשרות, היא הודיעה באמצעות הטלפון על הפסקת ההתקשרות. בתגובה, הודיעה התובעת כי החוזה היה בתוקף עד סוף שנת 2006. לאחר מכן, התקבלה במשרדי התובעת הודעת ביטול בכתב מידי הנתבעת ולאחריה התקשרה הנציגות עם חברת מעליות אחרת.

המחלוקת בין הצדדים הייתה באשר לשלוש סוגיות עיקריות: הראשונה, המועד בו ניתנה הודעת הביטול לתובעת. השנייה, האם הודעת הביטול הייתה בגדר הפרת חוזה והובילה לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי מוסכם, כפי שנקבע בחוזה. הסוגיה השלישית הייתה האם צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות), התשמ"ד – 1984 חל על החוזה ולכן סעיף הפיצוי המוסכם נגד את הצו.

טיעוני הצדדים

לטענת התובעת, המועד האחרון למסירת ההודעה המוקדמת לאי חידוש החוזה היה באוקטובר 2005 לכל המאוחר. הנתבעת פנתה לתובעת בתחילת חודש זה אך לא הודיעה על הפסקת התקשרות, אלא ביקשה הנחה בתשלום. התובעת הציעה הנחה, והמתינה למתן תשובה מהנתבעת. בחלוף הזמן, ומשלא ניתנה תשובה להצעה או הודעת ביטול, התחדש החוזה והתובעת נערכה לאספקת שירות לשנה נוספת.

לדידה, הודעת הביטול הטלפונית של הנתבעת מתחילת ינואר 2006 ניתנה לאחר חלוף המועד ולא באמצעות מכתב רשום כנדרש בחוזה. גם הודעת הביטול בכתב נעדרה כל בסיס משפטי מאחר ולנתבעת לא הייתה זכות לבטל את החוזה באופן חד צדדי, אלא רק בעקבות הפרתו על ידי הצד השני. למעשה, הנתבעת לא טענה להפרה כלשהי מצד התובעת וסיבת הביטול נבעה משיקול כלכלי ותו לא. לכן, התובעת טענה שביטול החוזה לא נעשה כדין והווה הפרה יסודית שזיכה אותה בפיצוי מוסכם, כפי שהוגדר בחוזה.

באשר לתחולת צו הפיקוח, התובעת טענה כי סעיף הפיצוי המוסכם בחוזה עלה בקנה אחד עם תקנה 7ב לצו הפיקוח, מאחר והחוק חל רק על חוזים שנכרתו לתקופה שמעל 12 חודשים. לטענתה, היות והחוזה נכרת לתקופה של שנה, לא הייתה תחולה לצו.

הנתבעת טענה כי התובעת ידעה על הפסקת ההתקשרות כבר באוקטובר 2005, בעקבות שיחת טלפון שנערכה בין נציגי הצדדים. הנתבעת הודיעה כי לא תחדש את החוזה, לאור עלותו הגבוה. התובעת הבהירה כי לא היה ביכולתה להפחית את דמי השירות, ולכן הנתבעת החלה בחיפוש אחר חברות זולות יותר. נטען כי התובעת נהגה בחוסר תום לב כאשר נצלה את נציג הנתבעת, למרות שידעה כי אין בכוונתו לחדש את החוזה. הנתבעת טענה כי התנהגות זו נועדה לכפות עליה את המשך השירות ולמנוע מעבר לחברה מתחרה, זולה יותר. התנהלות זו, טענה הנתבעת, היא זו אשר לכאורה הובילה לחידושו האוטומטי של החוזה וכבילת נציגות הבית המשותף הייתה מנוגדת לצו הפיקוח ופגעה בזכויות (עד כדי קיפוחה).

הנתבעת טענה כי החל מינואר 2006, התובעת לא סיפקה לה שירות, אלא הוא ניתן על ידי חברות אחרות. לכן, מטרת התביעה הייתה עשיית עושר לא כדין על חשבון הנתבעת. בנוסף, הדרישה לתשלום עבור שנה שלמה, ללא אספקת השירות, הייתה מנוגדת לתכלית החקיקה הצרכנית ואף לא סבירה או הגיונית.

באשר לצו הפיקוח, הנתבעת הוסיפה כי היה מדובר בחוזה רב שנתי שהוארך באופן אוטומטי. משכך, הוא היה בגדר חוזה ארוך טווח לגביו נקבע בצו חובת פיצוי בגין הודעה מוקדמת של שלושה חודשים. על כן, דרישת התובעת לתשלום פיצוי מוסכם בגובה דמי השירות השנתיים, נגדה את הוראות הצו.

דיון והכרעה

השופט קבע כי הודעת הביטול ניתנה בכתב בתחילת ינואר 2006, ולא באוקטובר 2005, כטענת הנתבעת. בפסק הדין נקבע כי גם אם שיחת הטלפון בה הודע לתובעת על ביטול החוזה נערכה באוקטובר 2005, המועד הקובע לעניין זה היה מועד קבלת ההודעה בעניין הביטול. מועד זה, כפי שהופיע ברשומות התובעת, היה חודש ינואר 2006. במועד זה התקבלה הודעת הפקס אשר התיימרה לערוך סיכום רטרואקטיבי של שיחת הטלפון, לה לא היה כל תיעוד אחר בכתב. לכן, השופט פסק כי טענת הנתבעת לפיה הודעת הביטול נמסרה באוקטובר 2005 לא הוכחה. זאת בניגוד לראיות אודות קבלת ההודעה בינואר 2006.

עם זאת, השופט קיבל את טענת הנתבעת אודות תחולת צו הפיקוח על המקרה דנן. נקבע כי היה מדובר בחוזה ארוך טווח ולכן הנתבעת הייתה רשאית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה. במקרה זה, החוזה נחתם בסוף שנת 2004 ונכנס לתוקף בינואר 2005. הנתבעת ביטלה את החוזה בתחילת שנת 2006, כשנה לאחר תחילתו ולכן הביטול היה בהתאם לצו הפיקוח וכדין. אולם, סעיף הפיצוי המוסכם כפי שנקבע בחוזה היה מנוגד לצו הפיקוח, שהתיר פיצוי בגין ביטול עבור שלושה חודשי שירות בלבד. משכך, התובעת הייתה זכאית לתשלום בגין שלושה חודשי הודעה מוקדמת ולא לדמי שירות שנתיים.