פסק דין בעניין צווי הריסה מינהליים בשכונת פרדס דכה ביפו

זכות הקניין אל מול דיני התכנון והבנייה – פרשת פרדס דכה
פרדס דכה הינה שכונת מגורים בעיר יפו, המאוכלסת ברובה על ידי ערבים ישראלים. מזה שנים ארוכות (10 שנים עובר לדיון נשוא חיבור זה) לא קיימת תוכנית מתאר לשכונה. פירוש הדבר הוא שאין כלל אפשרות להוציא היתרי בנייה, ומשכך, כל בניה באשר היא בשטח השכונה מסווגת כבנייה בלתי חוקית בניגוד לחוק התכנון והבנייה. מצב בלתי סביר זה יוצר פגיעה בזכויותיהם הקנייניות של תושבי השכונה (אינם יכולים לנצל את נכסיהם), ומנגד הדבר למעשה מעודד בנייה בלתי חוקית. ניתן לטעון כי דיני התכנון והבנייה בכללותם פוגעים בזכות הקניין, אך במצב תקין, הפגיעה בזכותו של הפרט נועדה להבטחת זכויותיהם של הפרטים האחרים בחברה. לעומת זאת, במצב של קיבעון תכנוני מתקיימת פגיעה בזכות הקניין, ללא כל תועלת או תכלית אחרת.
צו הריסה לבית בשכונת פרדס דכה
הפרשה שבנדון החלה בעת שתושב השכונה ביקש להרחיב את ביתו, והוסיף לו קומה נוספת, בלא היתר בנייה מטבע הדברים. הדבר הגיע לידיעת השלטונות אשר הוציאו צו הריסה למקום. בעל הנכס ערער על צו זה, וטען כי נבצר ממנו לקבל היתר בנייה, וזאת מאחר וכלל לא הייתה תוכנית מתאר במקום. בית המשפט קבע כי הצו יידחה בשנתיים ימים, ובהן היה על המערער להשיג היתר בנייה, ולא הנכס ייהרס. למותר לציין כי משימת השגת היתר הבנייה לא צלחה, וזאת מאחר ועדיין לא פורסמה תכנית מתאר לשכונת פרדס דכה ביפו. לאור רצונה של עיריית תל אביב-יפו לממש את צו ההריסה, הגי תושב השכונה את הבקשה דנן, בה ביקש לדחות את צו ההריסה עד למועד בו יתאפשר לו לקבל היתר בנייה.
טענות הצדדים
המבקש טען כי היעדרה של תוכנית המתאר פוגע פגיעה אנושה בזכות הקניין של תושבי שכונת פרדס דכה ביפו, לשיטתו הדבר מונע את ניצולם של הנכסים ומוריד את ערכם באופן דרמטי. הנאשם הדגיש כי בנה ללא היתר בנייה רק מפני שלא היה באפשרותו לקבל היתר זה. לאור זה ביקש התושב לאפשר לו להחזיק בנכס עד אשר יוכל לקבל היתר בנייה, במידה ולא יקבל, ייהרס הנכס בלא התנגדות.
מנגד, המשיבה, עיריית ת"א-יפו טענה כי הכנת תוכנית המתאר לוקחת זמן רב, ובפרק זמן זה לא ראוי לאפשר לתושבים לעשות במרחב האורבאני ככל העולה על רוחם. נטען כי במידה והבקשה תאושר הרי שתושבים רבים יבנו ללא היתר והשכונה תהפוך ל"ג'ונגל תכנוני". בנוסף ציטטה המשיבה הלכות פסוקות אשר קבעו כי אין לעכב צו הריסה אלא במקרה והיתר הבנייה נמצא ממש מעבר לדלת. נטען כי לא כך היו פני הדברים.
דיון והכרעה – הבקשה התקבלה
בית המשפט חן את טענות הצדדים, סקר את המצב החוקי ומסר את הכרעתו. ראשית, נקבע כי זכות הקניין הינה זכות חוקתית מוגנת במשפט הישראלי, כחלק מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט היה ער לכך שדיני התכנון והבנייה פוגעים בזכויות קניין, אך הודגש כי הפגיעות הללו הן לתכלית ראויה ותוך הפעלת כלל הסבירות. ואילו במקרה דנן, נמנעה המשיבה מלנפק תוכנית מתאר לאורך למעלה מעשר שנים, מעשה שהוגדר על ידי בית המשפט כבלתי סביר. הוחלט כי לאור הפגיעה הקשה בקניינו של המבקש והעובדה כי נבצר ממנו לנצל את נכסו כחוק, הרי שצו ההריסה יידחה, וייצא אל הפועל שנה לאחר פרסום תוכנית המתאר, שנה אשר במסגרתה יוכל המבקש לקבל היתר בנייה, במידה ויעמוד בתנאים לקבלת היתר מן הסוג הזה.