בסעיף 19 לחוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו - 2006, נקבעו אמות מידה אותן בית המשפט צריך לקחת בחשבון עת הוא מתבקש לאשר הסכם פשרה בתובענה ייצוגית. על פי הסעיף, על ההסדר להיות ראוי, הוגן וסביר וכי לתביעה היו סיכויים להתקבל. כמו כן, על בית המשפט לקחת בחשבון את הפער בין הסעד שהוצע בהסכם הפשרה לבין הסעד שאותו יכלו חברי הקבוצה לקבל. אמת מידה נוספת היא מינוי בודק אשר אמור לבצע בדיקה מעמיקה של ההסדר, של ההטבות הגלומות בו לחברי הקבוצה ושל כל נתון ועניין אחר אותו בית המשפט מבקש לבדוק. בפרשה הנידונה הוגש הסכם פשרה בהליך תובענה ייצוגית, ובית המשפט בחן אם הסכם הפשרה ראוי לפי אמות מידה אלו.

 

יש לכם שאלה?

פורום תביעות ייצוגיות


העובדות


המשיבה בפרשה זו מכרה את מוצר השוקולד NUTELLA כיבואנית בלעדית בארץ. על פי הנטען בכתב התביעה העיקרי, המבקשת נהגה לרכוש מהמשיבה את השוקולד עת שהיה באריזה של 400 גרם, כאשר ביום בהיר אחד המשיבה מכרה את אותו המוצר באותה האריזה במשקל מופחת – 350 גרם.  נטען כי בכך המשיבה הטעתה את הצרכן אשר חשב כי הוא קונה מוצר במשקל אחד, אך בפועל רכש מוצר במשקל אחר. 


מנגד, המשיבה הגישה לבית המשפט  את אריזת המוצר וציינה כי הכמות החדשה – 350 גרם – הייתה מצויינת עליה בבירור ובאותיות קידוש לבנה. משקל השוקולד החדש אף צויין על התוויות אשר היו מוצמדות למדפים בהם הוצג השוקלד, כמו גם בפרסומים השונים. עקב כך, המשיבה ביקשה למחוק את התביעה על הסף. עם זאת, טרם שבית המשפט הספיק לתת החלטה בנושא, המשיבה הגיעה עם המבקשת להסכם פשרה – ובהליך זה השתיים ביקשו מבית המשפט שיאשרו.


ההכרעה


בית המשפט סקר את הסכם הפשרה. לפי ההסכם, המשיבה התחייבה להגדיל את כמות השוקולד המצוי באריזותיה ללא תוספת מחיר. צוין כי לדברי המשיבה היא לא הייתה מעניקה את התוספת לציבור הרחב לולא התביעה הייצוגית, וכי בפועל "הגשת התובענה הייצוגית וההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בעקבותיה, הן שסללו את הדרך לייצור המוצר המוגדל". הצדדים הסכימו גם על כך שהתובעת הייצוגית תקבל 10,000 שקלים ועוה"ד בא כוחה יקבל שכ"ט בסך 120,000 שקלים.

 

אמות המידה לאישור הסכם הפשרה


בית המשפט בחן את אמות המידה הקבועות בסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006, וקבע כדלהלן; ראשית, בית המשפט קבע כי המשיבה הודתה בהטעייה שאכן הייתה קיימת. כמו כן, הודגש שהתווית שהוצבה על האריזה הייתה ברורה וכי "אין לעודד כדבר שבשגרה צרכנות 'עיוורת' ולא צרכנות בודקת". לפיכך, ההסדר נראה לבית המשפט הוגן וראוי.


שנית, ובעניין הסכום שהיה ניתן לזכות בו, בית המשפט קבע כי "לא ניתן להעריך את סכום הזכייה בתביעה, וחישוב פיצוי לגבי מחצית התקופה (בערך) הוא משוואה הגיונית, גם לאור הקושי להוכיח את התביעה מבחינת כלל הקבוצה".


שלישית, נטען שלא מונה בודק בפרשה זו, אך גם צוין כי בית המשפט יכול היה להכריע ללא חוות דעת בודק "מטעמים מיוחדים שירשמו". בעניין זה, בית המשפט קבע כי לא היה טעם למנות בודק, היות ו"סיכויי התביעה ברורים לאור ההודיה במשפט הפלילי; ומתגמשים לאור הפעולות שנקטה המשיבה", וכי "סביר להניח כי אלה שנפגעו והיו ערים לבעיית המשקל, יהיו גם ערים יותר לכך שהמוצר מוצע להם בתקופה מסוימת במשקל גבוה ובאותו מחיר, וירכשו אותו". בסופו של יום, בית המשפט קבע כי נראה שההסדר שירת את הקבוצה התובעת – אך גם את הציבור בכללותו.


לאור האמור, בית המשפט אישר את הסכם הפשרה אך דרש פרסום ההסכם בשני עיתונים מובילים, לרבות תנאי שהוסיף בית המשפט, לפיו " יתווסף סעיף הקובע: בעת רכישת המוצר המתוגבר, לא ידרשו רשתות השיווק כל הוכחה מהצרכן על רכישה קודמת של המוצר".