פקודת העיריות [נוסח חדש] מאפשרת לעיריות השונות במדינה להסדיר את נושא גביית הארנונה בשטחן. כידוע, ארנונה לא נגבית רק על שטח בתי עסק ובתי מגורים המצויים בשטחה של העירייה, אלא גם על חניות פרטיות. הפרשה הנידונה עסקה בסוגיית כספי ארנונה אשר שולמו לעירייה בגין חניות פרטיות אשר היו מצויות בשטח הפתוח, וכפי שנטען – לא כדין.

 

יש לכם שאלה?

פורום ארנונה

 

המשיבה בהליך זה שכרה שני בניינים, כאשר בכל אחד מהם הייתה מצויה חניה מקורה וחניה בשטח פתוח. בניינים אלו היו מצויים בשטח המועצה המקומית גבעת שמואל, המערערת בהליך זה. בפועל, המערערת חייבה את המשיבה בארנונה גם בגין החניונים הפתוחים החל משנת 1999. לקראת סוף שנת 2001, המשיבה הגישה תביעה לבית משפט קמא, בה ביקשה השבת 428,641 שקלים אותם שילמה בגין החניונים הפתוחים. השאלה המרכזית אשר בה התמקד בית משפט קמא נגעה לחוקיות גביית הארנונה בגין החניונים הפתוחים.

 

קביעת בית משפט קמא


בית משפט קמא קבע כי "שטח החניונים הפתוחים אינו בא בגדרו של 'בניין' כמשמעות מונח זה בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש]". נקבע כי לפי הגדרה זו היה על המערערת לקבוע, בין היתר, את שטח הקרקע שבגינו היא מחייבת בארנונה. בעניין זה, נקבע כי "מכיוון שהמערערת לא קבעה שטח קרקע מרבי כאמור בהגדרה זו, הרי שחיוב החניונים הפתוחים בצו הארנונה לשנת 1985/86 אינו חוקי ונעשה שלא כדין". על הכרעה זו הוגש הערעור אשר נידון בהליך זה.


החלטת ערכאת הערעור


בית המשפט קבע שעל פי ההלכה הפסוקה החניה הנידונה מהווה 'קרקע תפוסה' אשר חייבת בתשלום ארנונה. הודגש כי על פי הלכה זו "כל קרקע שנעשה בה שימוש היא קרקע תפוסה, למעט קרקע חקלאית, ואילו קרקע הטפלה לבניין נחשבת לבניין בתנאי שהעירייה בצו המסים קבעה את השטח הראוי להיחשב כחלק מהבניין. אם העירייה לא קבעה כזאת, הרי כל הקרקע, גם זו שעושים בה שימוש עם הבניין, היא בגדר קרקע תפוסה". עוד צוין כי התעריף הקבוע ל"קרקע תפוסה" בצווי הארנונה לשנים 2001-1999 היה נמוך בכ-8 שקלים מן התעריף הקבוע לחניונים פרטיים, אשר לפיו המשיבה חויבה.


לאור האמור, בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי "הסכום שיש להורות על השבתו הוא ההפרש בין הסכום ששילמה המשיבה - 428,641 שקלים נכון ליום הגשת התביעה - לבין הסכום שהיה עליה לשלם לו הייתה מחויבת לפי התעריף הקבוע לסיווג של 'קרקע תפוסה' כפי שהוא מופיע בצווי הארנונה לשנים 2001-1999, על פי שטח חניונים של 3,900 מ"ר". לבסוף, בית במשפט חייב את המשיבה בשלום הוצאות המערערת על סך 20,000 שקלים.