דחיית עררים בביה"ד למים של תושבי טיבה וטירה עקב אי קיום חובה לפרסם תקנות בערבית

זכות הטיעון הינה זכות חשובה ביותר והיא בעלת מעמד רם במשפט הישראלי. זכות זו נקבעה בהסדרים רבים, ובין היתר בסעיף 116 לחוק המים. על פי חוק זה, זכות הטיעון היא החובה לתת הזדמנות להשמיע טענות. עם זאת, התקנות וההוראות המוצאות מתוקף חוק זה הינן בדרך כלל בעלות השלכה רחבה ונוגעות לאזרחים רבים. כיצד יש להודיע לאזרחים הנוגעים בדבר כי בכוונת הרשות לבצע מעשה, וכי לרשותם עומדת זכות הטיעון בנושא? האם די בפרסום בעיתונות, או שמא יש חובה לשלוח לכל נוגע בדבר מכתב רשמי ונפרד? האם יש חשיבות לכך שההודעה מפורסמת, למשל, רק בשפה העברית ולא בשפה הערבית? הפרשה הנידונה עסקה בכך.

יש לך שאלות?
פורום תביעה אזרחית

בהליך זה נידון ערר כנגד חיוב היטל הפקה אשר הוטל על העוררים על ידי רשות המים. העוררים טענו כי הפרסום אודות אפשרות הטיעון כנגד ההיטל פורסמה רק בשפה העברית ורק בעיתונות העברית, ומשכך, נטען כי שר התשתיות התעלם ממפיקי המים במגזר הערבי וכי הופרה זכות הטיעון שלהם. כן גם נטען כי "בהעדר פרסום של פעולות השלטון בשפותיה הרשמיות של המדינה אין כל תוקף משפטי לפעולה השלטונית". לאור התנהלות זאת של הרשות, נטען כי "נשללה זכותם להשתתף בקביעת תוכן ותנאי ההיטל", וכי עקב כך נגרמה פגיעה קשה בכיסם, ברכושם ובזכות הקניין שלהם.

מנגד, המשיבה טענה כי העוררים הפיקו מים לאורך שנים רבות, אך עשו זאת מבלי לשלם את ההיטלים והתשלומים שנקבעו בדין. כמו כן, נטען כי העוררים לא הוכיחו שהפרסום בשפה הערבית היה הכרחי בנסיבות המקרה, כמו גם שלא הוכיחו שפרסום בעיתונות הארצית – הכתובה בעברית – פגעה בהכרח בכל המגזר הערבי. כן נטען כי "פרסום בעיתונים ארציים הוא פרסום שיש בו כדי להגיע אל ציבור רחב ביותר, כולל הציבור הערבי, שכן גם בקרב ציבור זה קוראי עברית רבים". אכן, "פרסום כזה אינו מגיע לכל קהל המפיקים, אך לא די בטענה שהמפיקים העוררים לא ידעו על הפרסום הזה או שהם מתקשים לקרוא עברית כדי להוביל לתוצאה לפיה הפרסום היה פגום במידה כזו שהתקנות בטלות והמפיקים רשאים להתעלם מהן". בסיום דבריה, המשיבה הוסיפה כי לאור הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, יפורסמו בעתיד ההודעות גם בשפה הערבית.

האם בית המשפט ביטל את התקנות?

בראשית דבריו, בית המשפט ציין כי "במקרה דנן לא נקבעה בחיקוק כל הוראה אופרטיבית לעניין פרסום בשפה הערבית ולא ניתן להסיק כי השר פעל בחוסר סמכות או בחוסר סבירות בעת התקנת התקנות כאשר העניין לא פורסם בשפה הערבית". לכן, הערר נדחה.

בפסק דינו, בית המשפט ציין גם ש"יש לזכור כי על אף רשמיותה של השפה הערבית ישנו אינטרס ציבורי רב משקל לשמירה על ערכה של השפה העברית כשפתה הרשמית של המדינה ומאחר שרשויות השלטון משתמשות בשפה העברית והחוקים נכתבים בעברית ועל כן ישנה חשיבות לידיעת השפה העברית בקרב תושבי ואזרחי המדינה". לכן, נקבע ש"לא ניתן לקבוע כי מתקין תקנות המים שבנדון חרג מסמכותו או פעל באופן בלתי סביר כאשר העניין שבנדון פורסם בעיתונות בשפה העברית, שהינה שפתם של רוב אזרחי המדינה והינה השפה בה מתפרסמים חוקיה, וכאשר מדובר בעיתון בתפוצה ארצית, שעל קוראיו נמנים גם דוברי השפה הערבית".

בית המשפט הדגיש כי נכון הוא שלשפה הערבית מעמד מיוחד כשפה רשמית בישראל. כן גם צוינה העובדה שמטרת פרסום ההודעות הרשמיות היא לאפשר לציבור הנוגע בדבר להשמיע טיעוניו ודעתו. פרסום בשפה הערבית, למרות שאינו חובה על פי החוק, יכול לקל על ציבור מפיקי המים – ולכן ראוי לפרסם הפרסומים גם בעיתון יומי ערבי.