החלטה בדבר אי התערבות בית המשפט בהחלטת משפחה לשרוף גופת מנוחה

על פי ההלכה היהודית, צריך לקבור את הנפטר באדמה ולא ניתן לשרוף את גופתו. אולם, בשנים האחרונות החל דיון ציבורי בנושא של שריפת גופת הנפטר ויש משפחות שמבקשות לפעול בצורה זו, חרף האיסור ההלכתי. יש לציין שעל פי החוק בישראל, מותר לבני משפחתו של הנפטר להחליט על שריפת גופתו ולא לקבור אותו באדמה. דוגמא לדיון בנושא ניתן לראות בפסק הדין דנא.

במקרה זה, בית המשפט דן בעתירה הוגשה על ידי זק"א וחברת קדישא למנוע בקשתם של זוג הורים ששכלו את ילדתם הקטנה לשרוף את גופתה.

רקע

לטענת המבקשים, שריפת הגופה תביא לפגיעה בכבודה של המנוחה. כמו כן, במקרה זה היה אינטרס ציבורי במניעת שריפת הגופה. זאת מאחר והיה חשש ששריפת הגופה תביא לפגיעה קשה בסביבת חברותיה של המנוחה, תלמידי בית ספרה ושאר הציבור. בנוסף, נטען שעלי פי חוק האנטומיה והפתלוגיה, למבקשים מעמד משפטי לפנות בבקשה למנוע את שריפת הגופה.

מנגד, בני משפחתה של המנוחה טענו שרק להם הוקנתה הסמכות להחליט מה לעשות עם גופת המנוחה בעוד שלמבקשים לא הייתה כל זכות להתערב בעניין. זאת ועוד, נטען ששריפת הגופה לא הייתה עתידה לפגוע בכבוד המת, מאחר וזו הייתה דרכה של המשפחה לכבד את המנוחה.

בית המשפט – אין מקום להתערבות

לאחר שהשופט שמע את עמדותיהם של המעורבים בפרשה, הוא החליט לדחות את הבקשה. לפסיקתו, לבית המשפט כלל לא הייתה סמכות חוקית להתערב באשר לאופן הטיפול במנוחה, בפרט לאור העובדה שכל בני משפחתה היו מעוניינים בשריפת הגופה. לא זו אף זו, בפסק דין קודם שניתן בעניין דומה הודגש שהחלטות בקשר לטיפול בגופת הנפטר צריכות להתקבל על ידי החוג המשפחתי הקרוב ורק לבני משפחה אלו יש מעמד בנושא זה. מאחר שבמקרה זה המעגל המשפחתי הקרוב אכן החליט על אופן הטיפול, לבית המשפט לא הייתה סמכות להתערב בנושא.

יתרה מזאת, על פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה כפי שהובאה בהליך אחר, לא הייתה מניעה חוקית לשריפת הגופה. מאחר שלא הוצגה בפני השופט עמדה אחרת של היועץ המשפטי לממשלה, הוא הניח שהחלטה זו הייתה עדיין בתוקף. לאור האמור לעיל, בית המשפט נמנע מלהתערב בדרך הטיפול בגופתה של המנוחה והבקשה נדחתה.