עתירה כנגד הקמת אצטדיון בסמוך לשכונת מגורים

עתירה מנהלית היא תביעה, אשר מוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים (היינו לבית המשפט המחוזי בתפקידו כבית משפט לעניינים מנהליים). עתירה מנהלית מוגשת לרוב על ידי אזרח פרטי, גוף פרטי או עמותה, והיא מוגשת כנגד רשויות שונות של המדינה או גופים ציבוריים שונים שלה. העתירה המנהלית מוגשת במטרה לשנות החלטות אשר התקבלו באחת מרשויות המדינה כאמור, וזאת כאשר לדידו של העותר הן היו לא ראויות. בדרך כלל, עתירות מנהליות מוגשות כנגד עיריות בגין גביית מיסים לא חוקית, נושאים בענייני תכנון ובנייה (החלטות שהתקבלו בועדות תכנון ובנייה של העירייה) ועוד.

יש לכם שאלה?

פורום מקרקעין - נדל"ן
פורום תכנון ובניה | היתרי בניה
פורום בתים משותפים | תביעות למפקחת

תושבי שכונה בעיר במרכז הארץ הגישו עתירה מנהלית כנגד החלטה של הועדה המחוזית לתכנון ובנייה. שכונתם של התובעים גובלת בשטח שבו העירייה רצתה להקים אצטדיון ספורט שיהיה אצטדיון הבית של קבוצת ספורט בעיר. לדידם של התובעים, התכנית להקמת האצטדיון אושרה והופקדה אצל הוועדה המחוזית. העותרים הגישו התנגדות לתכנית ובשל כך פנתה הועדה המחוזית אל המועצה הארצית בבקשה לשינוי ייעוד השטח משטח ציבורי פתוח לשטח יישוב שבו ניתן יהיה להקים את האצטדיון.

הועדה לתוכניות עקרוניות באותה מועצה דנה בתכנית כשחלק מההתנגדויות של העותרים התקבלו וחלקן נדחו. כמו כן, הם ביקשו לערער על החלטה זו, ובקשת רשות הערעור שלהם נדחתה. לאור זאת, הגישו העותרים עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים.

דרך קבלת התוכנית להקמת האצטדיון הייתה בלתי חוקית

בעתירה טענו העותרים, כי הפקדת התכנית במשרדי המועצה הארצית הייתה לא חוקית כי לא תאמה את ההוראות בנושא הזזת מיקום האצטדיון, ולכן בטלה. כלומר, התכנית הופקדה בטרם שונה ייעוד הקרקע והחלטת הועדה לפיה שינוי הייעוד שנעשה בסוף הוא מותר, פגומה. כמו כן, התכנית שאושרה מאפשרת שינוי שמשפיע על כלל התכנית באופן מהותי, דבר אסור. בנוסף טענו העותרים, כי החלטת המועצה הארצית אינה סבירה ואינה מידתית שכן לא נבדקו חלופות (להקמת האצטדיון מחוץ לעיר למשל). לבסוף, העותרים טענו כי לא נבדקה השפעתה של התכנית על הסביבה והוועדה הושפעה משיקולים זרים - נערך הסכם בין העירייה ובין קבוצת הספורט שלה יועד האצטדיון והייתה לו השפעה. הוועדה הארצית והוועדה המחוזית התנגדו לכלל טענות העותרים.

בית המשפט בחן את ההסכם בין העירייה וקבוצת הספורט לפיו הקבוצה מוותרת על זכויותיה במגרשה הקודם ומקבלת מגרש חדש, והעירייה התחייבה לפצות את הקבוצה במיליוני דולרים אם לא תקבל את היתרי הבנייה הדרושים למגרש החדש. השופט קבע כי היה חשש לניגוד עניינים והפעלת שיקולים זרים על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. דיירי השכונה לא היו צד להסכם זה. העירייה טענה לתחולת חזקת תקינות המנהל לפיה רשות ציבורית פועלת באופן תקין ומי שטוען אחרת צריך להוכיח זאת - נטל שהעותרים לא עמדו בו (לא הציגו ראיות פוזיטיביות להוכחת טענותיהם). עם זאת, בית המשפט לא מצא את טענות הוועדות כחזקות במיוחד ואילו את טענות העותרים מצא כמבססות תשתית להגשת ערעור לוועדה הארצית לבדיקת תקינות פעולה של הוועדה המקומית (בשל חשש ניגוד העניינים).

לסיכום,

כאשר נסיבות העניין מצביעות על חשש לניגוד עניינים בפעולתה של רשות מנהלית, יש להתיר את אפשרות הערעור על הפעולה, לצורך בחינתה על ידי גורם חיצוני אובייקטיבי.