הפריה חוץ גופנית הינה אחד מהכלים העיקריים לטיפול בעקרות בקרב נשים וגברים. בהפריה זו, הזרע מפרה את הביצית מחוץ לגוף האישה. לאחר ההפריה, הביצית המופרית מועברת לרחם, שם מתפתח ההיריון כהיריון רגיל לכל דבר. ההליך הרפואי הנ"ל נתמך בתקנות ובחוק.
במקרה שלהלן, בית המשפט נדרש לשאלה האם כאשר המבקש את ההפריה החוץ גופנית נשוי לאחרת, יש צורך לשמוע את עמדתה של אשתו טרם אישור ההליך.
הרקע העובדתי
המבקשת, רווקה אזרחית ישראל, בת כ-45 שנים, החליטה להרות ולהביא ילד לעולם. דא עקא, היא לא הייתה יכולה להרות באופן טבעי או באמצעות טיפולי זרע, ולכן היא הזדקקה לטיפול הפריה חוץ גופית.
המבקש, בן זוגה של המבקשת, ומי שבזרעו המבקשת רצתה לקבל את טיפולי ההפריה, היה בעת הבקשה נשוי לאחרת. לטענתו, הוא היה בתהליכים לקראת גירושין מאשתו.
המבקשים הגישו בקשה למתן צו לפיו הם זכאים לקבל מהמשיב, כמי שעמד בראש מערכת הבריאות, טיפולי הפריה חוץ גופית במוסד רפואי מוכר בישראל. השניים נטלו על עצמם התחייבות בתצהיר כי עם היוולד הילד מההפריה יחולו עליהם כל החובות והזכויות הנובעות מהורות ביולוגית טבעית.
לטענת המבקשים, בית החולים אליו פנו לצורך ביצוע ההפריה לא ניאות לבצעה, בשל היות המבקש איש נשוי, ולא למבקשת. בית החולים טען כי הוא מילא בכך את הנחיות היועצת המשפטית של משרד הבריאות, בהתאם להנחיה האוסרת ביצוע טיפול הפריה חוץ גופנית בנסיבות אלה.
המבקשים טענו כי התקנה האוסרת הייתה בטלה, שכן היא פגעה בזכויות מהותיות, על אף עיגונה בחקיקת משנה בלבד. שנית, החוק לא הסמיך את שר הבריאות להתקין תקנות אשר מגבילות את הזכות להורות. לעמדתם, הפיקוח אשר התבצעה על ידי המדינה נועד היה להגן על המטופלים ולהבטיח את מימוש זכותם להורות, ולא להגביל את זכותם לקבלת טיפול. כמו כן, המבקשים טענו כי התקנה לא הייתה חוקתית, סבירה או מידתית, וסתרה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
מנגד, המשיב טען כי במקרים בהם הגבר נשוי לאחרת, ההפריה יכולה הייתה להתקיים רק על פי פסק דין של בית משפט, ולאחר שלאשתו ניתנה במה להביע את עמדתה בעניין, אולם מבלי שניתנה לה זכות וטו. המשיב התבסס על הפגיעה האפשרית שיכולה להיות להבאת ילד לעולם על זכויותיה או האינטרסים שלה. בנוסף, המשיב טען כי הקמת תא משפחתי נוסף במקביל לתא המשפחתי שהמשיב כבר מקיים, הייתה פוגעת בתקנת הציבור, והוא הפנה בעניין זה להוראות חוק העונשין בדבר איסור ריבוי נישואין.
הכרעת בית המשפט
השופט קבע כי, ככלל, שאלת זכויותיהם העקרוניות של הצדדים השלישיים יכולה להידון גם ללא צירופם. במקרה זה השופט היה סבור כי משום שהמבקשים לא ביקשו כל סעד משפטי נגד אשת המבקש, והיא לא הייתה נפגעת באופן משמעותי אם בית המשפט היה נעתר לבקשה, אשת המבקש לא הייתה בעלת זכות למנוע או להשפיע על ההחלטה בדבר אישור ההפריה החוץ גופנית.
השופט קבע כי טענת המשיב בדבר פגיעה בתקנת הציבור דינה להידחות. תחילה, משום שהמבקשים כלל לא ביקשו להינשא. שנית, משום שלא היה מדובר במימון ציבורי של ההליך, אלא באמצעות קופת החולים של המבקשת.
לסיכום, בית המשפט קיבל את הבקשה, ופסק כי לא היה בסיס משפטי לאיסור שהוצא על ידי המשיב. לפיכך, לא היה ניתן להתנות את קבלת טיפולי ההפריה החוץ גופנית באישור של בית המשפט ובכך שאשתו של המשיב תיודע ויתאפשר לה להביא עמדתה בעניין.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
