עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998

בית המשפט קיבל עתירה לגילוי מידע ציבורי, מכוח חוק חופש המידע, תשנ"ח – 1998. העותרת ביקשה לחשוף מידע אשר נגע לענייני מיסים של הרשות. האחרונה טענה כי הדבר דרש הקצאת משאבים בלתי סבירה וכן כי היה חשש מפני פגיעה בפעולת הרשות באמצעות חשיפת המידע. בית המשפט פסק כי הרשות לא הוכיחה את טענותיה באמצעות עובדות מוצקות ולכן לא נכנסה לגדר חריגי החוק, שהצדיקו את אי חשיפת המידע. משכך, העתירה התקבלה.

במקרה זה, הוגשה עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח – 1998 במסגרתה בית המשפט התבקש להורות למשיבה למסור לעותרת מידע שפורט בנספחי העתירה. העותרת פנתה למשיבה בבקשה לקבל מידע אודות גביית הוצאות על פי פקודת המיסים, כללי הגבייה, אמצעי אכיפתם, האם היו חריגות מהכללים והאם הם עוגנו בכתב או שנערך לגביהם דיון. בנוסף, התבקש מידע אודות גביית קנסות מאנשים על ידי המשיבה, לאחר שחלפו יותר משלוש שנים מהמועד האחרון בו נשלחה הודעת דואר אודות הקנס; דרך הגבייה של קנסות אלו ומה היה סכומם הכולל במשך שבע השנים האחרונות.

כמו כן, התבקש מידע בעניין שיעור הריבית שנגבתה בחמש השנים האחרונות מתושבים ובעלי נכסים וכללי הגבייה בעניין. המשיבה דחתה את בקשת העותרת. לדידה, היא הצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה וחיפוש מקיף וארוך בארכיון העירייה. בנוסף, נטען כי המסמכים בעניין הכילו מידע בעניינים פנימיים שנאמרו במסגרת תחקירים פנימיים. כמו כן, המשיבה טענה כי העותרת לא ציינה מה היה עניינה בנחיצות המידע או העניין הציבורי בו. עקב תשובה זו, הוגשה העתירה דנן.

דיון והכרעה

השופטת ציינה כי חוק חופש המידע הוא שקובע במפורש את זכותם של האזרחים לקבל מידע מרשות ציבורית. עם זאת, על פי החוק, הרשות פטורה במקרים מסוימים מחשיפת המידע. זאת כאשר הטיפול בבקשה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה או כאשר חשיפת המידע עלולה לסכן את התפקוד התקין של הרשות. המשיבה טענה לחריגים אלו ולכן דחתה את הבקשה.

מנגד, העותרת טענה כי המשיבה לא ביססה את טענותיה כראוי, והן נעדרו כל תשתית ראייתית ממשית. בנוסף, היא טענה כי לא הייתה כל ידיעה שיפוטית לפיה מסירת המידע הייתה כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה או שיבוש התפקוד. שכן, יתכן כי רוב המידע הופיע בקבצי הנחיות או במאגרי מחשב, אותם היה קל למצוא ולהציג. לכן, לכל היותר, הבקשה הייתה כרוכה במספר שעות עבודה של איש מחשבים. לאחר שקילת טענות הצדדים, השופטת קיבלה את עמדת העותרת.

לדידה, על המשיבה היה להוכיח את טענותיה באשר להקצאת משאבים בלתי סבירה וחשש מפני פגיעה בתפקוד הרשות, באמצעות עובדות ותצהירים. אולם, לא הוגש תצהיר שאכן תמך בטענות. אמנם, המשיבה צירפה תצהיר של אחד מעובדיה אולם לא היה בו מאומה באשר לכמות המשאבים שנדרשה לצורך היענות לבקשת העותרת.

מידע זה לא היה מצוי בידיעה השיפוטית ולכן למעשה, לא הוכחה טענת המשיבה בעניין. מנגד, טענת העותרת לפיה המידע היה מצוי במאגרי מידע ממוחשבים התקבלה כטענה סבירה. לכן, היה להיעתר לעתירה. בנוסף, השופטת התייחסה לטענת המשיבה באשר להיעדר עניין לציבור שבגילוי המידע. לטענתה, שיקול זה היה רלוונטי רק מקום שנדרש איזון בין זכותו של העותר לקבל את המידע לבין הזכות להימנע ממסירת המידע. במקרה דנן, המשיבה לא הוכיחה כי קמה לה זכות שלא לחשוף את המידע ולכן לא היה צורך לערוך איזון זה.