עתירה על בטלות הליך מינוי הדירקטורים עקב ליקויים מהותיים שנפלו בהליך בחירתם

בכל חברה, פרטית או ציבורית, ישנו גוף אשר אחראי על קביעת מדיניות ופיקוח על הניהול השוטף. זהו הדירקטוריון. חבריו נבחרים בהצבעה של כלל בעלי המניות בחברה – האסיפה הכללית, על פי הכללים אשר קבועים בחוק ובתקנון החברה. עקב הסמכויות המוענקות לדירקטוריון, הרי שמונח בידם כוח רב ולהחלטותיהם השפעה של ממש על גורל החברה. לכן, כאשר נבחר לתפקיד אדם אשר עלול לנצל כוח זה לרעה, בעלי המניות יכולים לפנות לבית המשפט ולבקש את ביטול המינוי. כך היה בפסק דין דנא.

יש לכם שאלה?

פורום שוויון הזדמנויות בעבודה

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט עתירה להצהרה על ביטול מינוי מספר דירקטורים בקרן קיימת לישראל, עקב פגמים מהותיים שנפלו בהליך בחירתם. על פי עובדות הבקשה, העותרים היו חברי הוועד הפועל הציוני, הגוף המרכיב של האסיפה הכללית של קק"ל. אחד מהעותרים היה מועמד למינוי דירקטור בקק"ל.

העותרים טענו כי עקרון תום הלב וההגינות חייבו מינוי דירקטור מטעמים עניינים בלבד. לטענתם, המינוי היה צריך להיעשות לאחר הפעלת שיקול דעת עצמאי על ידי הבוחרים, בהתבסס על נתונים עובדתיים שנחשפו בפני בעלי זכות ההצבעה ועל סמך דרישות תקנון החברה. אולם, לטענתם, בהליך הבחירה דנן כלל לא הופעל שיקול דעת. העותרים טענו כי לחברי האסיפה לא היה כל מידע על המועמדים, פרט לשמם. יתרה מזאת, נטען כי ליושב ראש הישיבה נודע על ניהולה זמן קצר לפני התחלתה, וגם לו לא היה כל מידע על המועמדים פרט לשמם.

העותרים הוסיפו וטענו כי פרוטוקול הישיבה הוכיח טענה זו. לטענתם, מתמלול הישיבה עלה שלא נערך דיון פרטני על איש מהמועמדים לתפקיד הדירקטורים וההצבעה נעשתה על פי רשימות פוליטיות. רק לאחר ההצבעה התגלה כי אחד מהנבחרים לא היה יהודי. העותרים טענו שבחירת דירקטור מדת אחרת הייתה בניגוד לחוקת ההסתדרות הציונית העולמית, מכוחה פועלת קק"ל. בנוסף, העותרים טענו כי ההצבעה נעשתה במחטף ולמשתתפים לא ניתנה רשות דיבור בנושאים עקרוניים.

מנגד, המשיבים טענו שהתנהלות העותרים הייתה בחוסר תום לב. נטען כי כל מטרת הבקשה הייתה לסכל את מינוי הדירקטור ממוצא ערבי באמצעות העלאת טענות בדבר פגמים בהליך הבחירה. המשיבים הוסיפו כי הבחירה נעשתה כדין ובאופן חופשי, ולא נפלו בה פגמים. לדידם, טרם ההצבעה ניתנה זכות דיבור.

דיון והחלטה

לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדים מטעמם, השופט החליט לדחות את העתירה. נקבע כי בהליך ההצבעה לא נפלו פגמים מהותיים שהצדיקו את ביטולה. ראשית, הזימון על כינוס האסיפה נמסר כחודש לפני מועד עריכתה ולבעלי זכות הבחירה ניתנה שהות מספקת לבחון את הרקע של המועמדים לתפקיד הדירקטוריון. זאת, לאור העובדה שקורות חייהם היו מצויים במשרדי קק"ל, ובזמן ההפסקה בדיון היה ניתן לעיין בהם.

שנית, באשר לפרסום שם המועמדים בהצבעה ותו לא, הרי שהיועץ המשפטי של קק"ל הוא שאישר את פירוט השמות באסיפה למרות שכלל לא הייתה חובה לעשות כך. לאור עובדות אלו, השופט מצא לנכון לדחות את טענת העותרים בעניין פגם זה. כמו כן, השופט קיבל את העדויות לפיהן ההצבעה באסיפות קק"ל נעשתה באופן מסורתי על פי סיעות ורשימות ולא באופן פרטני.

שלישית, מפרוטוקול האסיפה נלמד כי החברים קיבלו זכות דיבור והפעילו את שיקול דעתם באופן עצמאי. לבסוף, השופט הדגיש שבתי המשפט אינם נוטים להתערב בניהול עניינה הפנימיים של חברה ולהחליף את שיקול דעת חברי האסיפה הכללית, פרט למקרים חריגים. כאמור, מקרה זה לא הוגדר ככזה. משכך, נפסק כי לא נפל כל פגם בהליך הבחירה.

באשר למינוי הדירקטור הערבי, השופט קבע שמכוח עקרון השוויון, לא היה מקום לפסול את המינוי. השופט הדגיש שעיקרון זה, שחל במשפט הציבורי, חל גם על קק"ל מכוח היותה גוף דו מהותי. קרי, בעל מאפיינים ציבוריים ופרטיים. בנוסף, משום שהיה מדובר בדירקטור אחד מתוך מספר רב, הרי שלא היה חשש מפני הפעלת כוחו לשינוי מטרות קק"ל או תקנונה. בסופו של יום, העתירה נדחתה.