על פי חוק רישוי עסקים, כאשר יש יסוד סביר להניח שעסק מתנהל ללא רישיון עסק כנדרש בחוק, רשאי ראש הרשות המקומית, רופא המחוז או הממונה להורות על הוצאת צו הפסקה מנהלי. כלומר, הפסקה זמנית של העסק. הלכה למעשה, הפסקת העיסוק בעסק נעשית על ידי סגירת המקום עצמו או בכל דרך אחרת מתאימה בנסיבות העניין. מדובר בהליך מהיר ומיידי, אך הצו עומד בתוקף במשך שלושים יום מעת נתינתו.
יש לכם שאלה?
לאחר תקופה זו, ניתן להאריך את הצו לשלושים ימים נוספים בכפוף לחוק. עם זאת, בית המשפט רשאי לבטלו בכל עת לאחר שהוגשה לו בקשה מעין זו. כלומר, בעל העסק, או כל אדם אחר שטוען לפגיעה עקב הוצאת הצו, רשאי להגיש בקשה לבית המשפט לבטל את צו ההפסקה המנהלי. דוגמא לדיון בבקשה מעין זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
במקרה זה, הוגשה לבית משפט בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי לעריכת אירועים במבצר שוני בבנימינה. ראשיתם של הדברים היה בתאריך 25/06/07, עת הוצא הצו מכוח סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968. בא כוח המבקשת ביקש לבטל את הצו. לשם כך, הוא הגיש לבית המשפט בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ולביטול הצו, תוך צירוף פסיקות קודמות של בתי המשפט במקרים דומים. נטען כי רישיונות העסק הזמניים שהוצאו למקום ניתנו כדין, ובהתאם לדרישות החוק והרשויות. מנגד, המשיבה התנגדה לבקשה. נטען כי במקום היו ליקויים תברואתיים חמורים שהצדיקו את סגירתו.
דיון והכרעה
במעמד הדיון, הוצג לשופט על ידי בא כוח המבקשת רישיון עסק זמני שניתן למקום. רישיון זה היה בתוקף מפברואר 2005 ועד לדצמבר 2006, על פי האישור, מהות העסק הייתה מקום לעריכת אירועים, בנוסף לניהול מסעדה ומכירת משקאות משכרים. בנוסף, הוצג רישיון עסק זמני נוסף, מאפריל 2007 ועד לאוקטובר של אותה שנה. על פי רישיון זה, באפשרותה של המבקשת היה לערוך ולהפעיל אירועים תחת כיפת השמיים. מנגד, המשיבה טענה שהרישיונות הזמניים שהוצגו לבית המשפט הוצאו שלא באישורה.
על מנת לחזק את טענותיה, המבקשת הציגה לבית המשפט מכתב מטעם ראש המועצה המקומית בבנימינה. הלה אישר את הוצאת רישיון העסק וציין כי על המשיבה היה לשתף את המועצה בעת הוצאת צווי הפסקה מנהליים.
מהו האיזון הראוי בין האינטרס של בעל העסק, ובין האינטרס הציבורי?
לאחר הצגת הראיות, השופט הבהיר כי האינטרס הציבורי שעמד מאחורי הוצאת צו ההפסקה המנהלי היה סכנה מיידית ותכופה לשלום הציבור. עם זאת, מול שיקול זה היה על בית המשפט לבחון גם את האינטרס הפרטי של בעל המקום ואת תוצאת סגירתו. בחינה זו נדרשה הן במישור הכלכלי והן במישור התדמיתי. בנוסף, נטען כי הליך של הוצאת צו הפסקה מנהלי הינו הליך מהיר ומידי שמבוצע על ידי הרשות. בשל מאפיינים אלו, היה על הרשות להגיש כתב אישום כנגד המבקשת.
השופט ציין כי כתב אישום זה לא הוגש עד למועד דנן. יתרה מזאת, במקרה זה, הרי שהמבקשת ערכה במקום אירועים במשך שנים ועתידה הייתה לערוך עוד אירועים רבים בעתיד, על פי התוכנית. לכן, סגירת המקום הייתה עלולה לגרום לנזק כלכלי רב הן למבקשת והן לזוגות שהיו עתידים לערוך את חתונתם במקום. זאת בנוסף לנזק התדמיתי. לפסיקת השופט, נזק זה עלה על התועלת שצמחה למשיבה עם סגירת המקום. לא זו אף זו, הרי שחלק מהליקויים בגינם נסגר המקום מלכתחילה תוקנו, והשופט קבע שהיה ראוי לאפשר למבקשת להשלים את הטיפול בפגמים. לאור כל האמור לעיל, הוחלט לבטל את צו הסגירה המנהלי שהוצא למבקשת. עם זאת, השופט הדגיש שבביטול זה לא נחסמה דרכה של המשיבה מהגשת כתב אישום וסגירת המקום שלא בדרך מנהלית.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
