ועדות התכנון והבנייה בישראל הוקמו מכוח חוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965. לוועדות תפקידים שונים ומגוונים: מייעוץ לממשלה בענייני קביעת מדיניות התכנון ועד להוצאת היתרי בנייה. וועדות התכנון מסודרות לפי היררכיה תכנונית, וכוללות ארבעה סוגי וועדות: ארצית, מחוזית, מקומית וועדה לתשתיות לאומיות.

 

הוועדה המקומית אמונה על הפקדה ואישור תוכניות בתחומה, וכן על מתן היתרי בניה בתחומה. צו הריסה מנהלי, הינו צו שמוציאה הועדה המקומית בגין סיבות כגון בנייה ללא היתר בנייה, או כנגד שימוש חורג בשטח ללא היתר. המועצה לשימור אתרים, הוקמה בשנת 1984, ומטרתה לפעול לשיקום המבנים והאתרים ההיסטוריים והצבתם למען הדורות הבאים, כאבני דרך להתיישבות בארץ ישראל. שימור מבנים הינו פעולה שמטרתה להבטיח את המשך קיומם של מבנים, הנושאים ערכים תרבותיים, היסטוריים וארכיטקטוניים.


המקרה שלפנינו עוסק בעתירה שהוגשה על ידי החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, נגד עירייה, וועדה מקומית וועדה מחוזית לתכנון לבנייה וחברת בנייה. נשוא העתירה, הינו היתר הריסה שהעירייה נתנה, להריסת מבנה שנמצא באזור שיפוטה. העותרות טענו כי המבנה שלגביו הוגש צו ההריסה, הינו מבנה בעל חשיבות היסטורית ייחודית, ולכן העירייה לא הייתה צריכה להתיר את הריסתו, בטרם נבחנה האופציה לשימורו. העותרות הוסיפו וטענו כי חברת הבנייה, אשר ביקשה להקים מגדל רב קומות בחלקה זו, לא עמדה בתנאי התוכנית המוצעת.

 

בפגישה שנערכה בין העותרות לבין המשיבות, הן הגיעו להסכמה לפיה יינתן צו ביניים, אשר יקפיא את המצב בשטח ואשר אוסר על המשך הריסת המבנה, עד להכרעה בעתירה. כחודש לאחר מכן, בדיון שנערך בוועדת תכנון מצומצמת, העירייה הבטיחה כי תעצור את ההריסה עד לדיון בוועדת תכנון ובנייה המחוזית, וכי תודיע לחברת הבנייה על כך. בתמורה, העותרות הבטיחו כי ימשכו את העתירה. לאחר דיון זה, העותרות הודיעו כי ההסכמות שהושגו לא ייתרו את הצורך בעתירה, ודרשו את הכנתו של תיק תיעוד מקצועי. בנוסף, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, אשר לא הייתה שותפה להסכם זה, לא הייתה מוכנה להתחייב כמבוקש, ודרשה לבחון את הסוגיה על כל היבטיה.


על כן, העותרות הגישו את העתירה הזו לבית המשפט, וטענו כי היתר ההריסה ניתן על ידי העירייה בחוסר סמכות. כמו כן, העותרות הגישו בקשות לסעדים זמניים אשר ימנעו את המשך פעולות ההריסה, וצווים אשר יביאו לשיקום החלקים שנהרסו.


בית המשפט קבע כי העותרות קיבלו את מבוקשן עוד במהלך הסכמיהן עם המשיבות, מכיוון שבהסכמים אלו המשיבות הסכימו להימנע מהמשך פעולות ההריסה, עד לקבלת החלטה בוועדת התכנון המחוזית. לכן בית המשפט החליט כי לא היה צורך לדון בעתירה וכי במידה והיה ניתן היתר הריסה לחברת הבנייה, הביצוע היה מעוכב ב-30 ימים, על מנת לאפשר לעותרות להגיש עתירה חדשה.