אזרחים רבים נוטים להתעלם מדוחות חנייה שנרשמים על ידי הרשות העירונית. אולם, לרשות סמכות לנקוט בהליכי גבייה לצורך תשלום החוב, שעלול להצטבר לעשרות אלפי שקלים. דוגמא לכך, בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום גביית חובות
פורום תעבורה
בהליך זה, הוגשה לבית המשפט עתירה מנהלית שמטרתה הייתה להורות למשיבה לחייב את העותר בתשלום קנס בסך 1,517 ₪ בלבד עקב אי תשלום דוחות חנייה ולבטל את החיוב על יתר הסכום, בשל התיישנות.
הרקע לעתירה
לחובתו של העותר נרשמו 44 דוחות חנייה שניתנו על ידי פקחי המשיבה החל משנת 1995. במהלך חודש אפריל 2007, גובה מס מטעם המשיבה עיקל חלק מהמיטלטלין של העותר עקב אי תשלום הדוחות, שהיו בסך 12,190 ₪. כעבור חודש, העותר שלח למשיבה מכתב בו נטען שהוא לא קיבל כל דרישה לתשלום הכספים ולא ניתנה לו התראה קודמת בעניין. בתגובה, המשיבה טענה שמשלוח הודעת תשלום הקנס הווה ראיה לכך שההודעה נמסרה.
לאחר מכן, העותר שלח למשיבה מכתב נוסף בו נטען שהחלק הארי של הדוחות התיישן, מאחר והיה מדובר בקנסות שניתנו החל משנת 1995 ועד שנת 2006. לפיכך, העותר ביקש לעדכן את סכום החוב. בנוסף, העותר ביקש מהמשיבה להוכיח שהדוחות נמסרו כחוק. לטענת המשיבה, הקנסות נשלחו בדואר רשום לכתובת העותר כפי שנרשמה במשרד הרישוי והמשלוח הווה ראיה.
כמו כן, נטען שהליכי הגבייה עצרו את מרוץ ההתיישנות. למעשה, המשיבה טענה שהעותר ידע על הקנסות ולכן, עתירתו הייתה נגועה בחוסר תום לב. על כן, היה ראוי לדחותה. המשיבה הוסיפה שסיבה נוספת לדחיית העתירה הייתה השיהוי בו היא הוגשה – למעלה משבע שנים לאחר שניתן אישור על מסירת הדוחות לעותר.
דיון והכרעה
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הוחלט לדחות את העתירה. על סמך הראיות שהוגשו לבית המשפט, נקבע שהעותר ידע על קיומם של הקנסות ודוחות החנייה, שהרי הוא חתם על אישור מסירה כבר בשנת 1998. מנגד, כל טענותיו של העותר באשר חוסר ידיעתו אודות הקנסות נטענו בצורה סתמית ולא גובו בראיות. לפיכך, נקבע שהמשיבה שלחה לעותר הודעות כדין בעניין הקנסות, אך הוא בחר להתעלם מהן ולא לשלם את הסכומים.
בנוסף, נפסק שלא חלה התיישנות על הקנסות. שכן, על מנת שתחול התיישנות, לא די להראות שחלפה תקופת ההתיישנות של 3 שנים טרם גביית הקנס, אלא יש להוכיח שבמשך תקופה זו לא ננקטו הליכי גבייה. במקרה זה, נקבע שהמשיבה נקטה בהליכי גבייה במשך השנים מאחר והיא שלחה דרישות תשלום לעותר והוא כאמור, בחר להתעלם מהן.
יתרה מזאת, השופט קבע שהעותר הגיש עתירתו בחוסר תום לב ובאי ניקיון כפיים. שכן, הוא ידע על קיומם של הקנסות ודוחות החנייה אך נמנע מלשלמם במכוון, ולכן טענתו אודות אי הידיעה, נטענה בחוסר תום לב. זאת ועוד, מאחר והעותר ידע על הקנסות ולא הגיש עתירתו קודם לכן, נקבע שהוא השתהה בצורה בלתי סבירה. נקבע שהן השיהוי והן חוסר תום הלב הצדיקו את דחיית העתירה. בנוסף, הוחלט לדחות את העתירה גם לגופו של עניין.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
