טרם שנת 2000, בג"ץ היה בית המשפט היחידי אשר היה יכול לדון בעתירות מנהליות (עתירות המכוונת כנגד פעולות רשויות השלטון). במהלך השנים, בג"ץ היה מאציל סמכויות שיפוט לבתי המשפט המחוזיים, אך לא באופן גורף ובנושאים נקודתיים בלבד.

 

יש לכם שאלה?

פורום דיני מושבים

 

בשנת 2000 נחקק חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. המחוקק העניק לבית המשפט המחוזי בחוק זה, הסמכות לדון, בין היתר, בעתירות כנגד החלטת הרשויות השלטוניות הרשומות בתוספת הראשונה לחוק. בפרשה זו, העותרים פנו לבית המשפט המחוזי בעניין מנהלי, ובית המשפט היה צריך להכריע אם הוא הגוף המתאים לדון בעתירה.


העובדות:


העותרים ביקשו להורות למינהל מקרקעי ישראל להקצות להם נחלות חקלאיות במושב היוגב, וזאת בהתאם להוראת אגף 31 למינהל מקרקעי ישראל. כמו כן, ביקשו להורות למשיבים (מינהל מקרקעי ישראל ואחרים) לבצע לאלתר את כל ההליכים הנדרשים על מנת שההקצאות האמורות יבוצעו ללא כל שיהוי. מינהל מקרקעי ישראל טענו, ביו היתר, כי בית המשפט לעניינים מנהליים הינו חסר סמכות לדון בעתירה הנידונה, ולכן על בית המשפט לדחות את העתירה על הסף.
 

 

ההכרעה:


בית המשפט דחה את העתירה על הסף, וזאת משום שאכן לא היתה לו סמכות עניינית לדון בה. בית המשפט הזכיר את ס' 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, לפיו: "..עתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה..". כאמור, במקרה זה העותרים ביקשו מבית המשפט להורות על הקצאת החקלאות, כאשר לא היתה החלטה של המנהל לא לעשות כן. לפיכך, בית המשפט נעדר סמכות דיון בעתירה, והעתירה נדחתה על הסף.