סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 קובע כי "פגיעה בעבודה" היא "תאונת עבודה או מחלת מקצוע". מכאן, שעל-פי לשון החוק, ניתן לכאורה להכיר בפגיעה בעבודה רק במקרים בהם מדובר באירוע תאונתי (שאירע לעובד תוך כדי ועקב עבודתו) או במחלה שנמנית על הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע (אשר מפורטת בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954).


האם צרידות יכולה להיחשב מחלת מקצוע?


צרידות, אשר נגרמת כתוצאה משימוש ניכר במיתרי הקול לאורך שנים - איננה נמנית על רשימת מחלות המקצוע המוכרות. משכך, הדרך להכרה בה כפגיעה בעבודה (כמו גם במחלות רבות נוספות שאינן נכללות ברשימת מחלות המקצוע) היא על ידי שימוש בתורת המיקרוטראומה, אשר במסגרתה יכולה המחלה להיות מוכרת כפגיעה בעבודה, ככל והנפגע יוכיח קיומן של פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות לאורך השנים, שכל אחת מהן גרמה לנזק זעיר, עד שהצטברות הנזקים הללו הובילו לנזק ממשי.


הכוונה בעיקר לאותם מקרים בהם מדובר בגידולים או נגעים שמופעים על מיתרי הקול ואשר מובילים לצרידות (יבלות, פוליפים, נגעים וגידולים ממאירים ואחרים), שכן במקרים אלה הפגיעה היא תוצאה של שימוש יתר במיתר הקול.


איך ניתן להוכיח כי הצרידות נגרמה עקב פגיעה בעבודה?


נטל ההוכחה במקרים אלה מוטל במלואו על המבוטח, אשר עליו לעבור מספר משוכות, בטרם תוכר הפגיעה כפגיעה בעבודה:


ראשית, על הנפגע להוכיח תחילה כי בכלל קיימת תשתית ראייתית ועובדתית מספקת לכך. בהקשר זה מוטל עליו הנטל להוכיח כי הוא אכן נדרש בעבודתו לעשות שימוש ניכר במיתרי הקול שלו (קרי, לדבר - והרבה). חשוב לציין כי לא כל עבודה שכרוכה בדיבורים יכולה להוות תשתית ראייתית מספקת ויש לבחון, בין היתר, את משך תקופת העבודה, היקף המשרה, אופן העבודה וכדומה.


שנית, ככל והונחה תשתית ראייתית מספקת כאמור, על הנפגע להוכיח קשר סיבתי רפואי ומשפטי בין הליקוי במיתרי הקול לבין תנאי העבודה. זאת ייעשה באמצעות חוות דעת של רופא מומחה (בדרך כלל בפגיעות מסוג זה ימונה רופא א.א.ג).


חשוב להבין, כי בדומה לרוב הפגיעות שמוכרות על פי תורת המיקרוטראומה, גם פגיעה במיתרי הקול הינה פגיעה שנגרמת, ברוב המקרים, כתוצאה ממספר גורמים, אשר חלקם קשורים לתנאי העבודה של הנפגע וחלקם כלל אינם קשורים לעבודה (למשל עישון, תהליכים תחלואיים טבעיים במיתרי הקול ועוד).


על הרופא המומחה, במקרים כאלו, לקבוע תחילה האם קיימת סבירות של למעלה מ-50% לקשר סיבתי כלשהו בין הפגיעה לבין תנאי העבודה. ככל ותשובתו תהא חיובית - עליו לקבוע מהו משקלו של הגורם התעסוקתי מבין כלל הגורמים, כאשר על פי פסיקת בתי הדין לעבודה, די בקביעה כי ההשפעה של תנאי העבודה, מסך כלל הגורמים, עולה על 20%, על מנת להכיר הכרה מלאה בפגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה.

 

ואכן, בפסיקה ניתן למצוא מגוון מקרים שבהם הוכרה פגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה. למשל:


• הוכרה צרידות כרונית שבה לקתה מורה לתפירה כתוצאה מהצורך לגבור על רעש מכונות התפירה.


• הוכרה פגיעה במיתרי הקול של מרצה במכללה, שלימד שנים ארוכות בהרצאות פרונטליות מול מספר גדול של סטודנטים.


• הוכרה פגיעתו של שחקן תיאטרון, אשר לקה בגידול סרטני במיתרי הקול שלו. נקבע כי השימוש התדיר והניכר שעשה השחקן בקולו במסגרת עבודתו היווה גורם ישיר ודומיננטי להתפתחות המחלה (וזאת, חרף קיומם של גורמי סיכון אחרים, לרבות עישון).


• הוכרה פגיעה של אישה שעבדה כ-6 שנים בעבודת טלמרקטינג והופיע לה פוליפ על אחד ממיתרי הקול. נקבע כי מדובר בפגיעה שהיא אופיינית ומובהקת לפגיעה שתיתכן אצל בעלי-מקצוע שעבודתם דורשת שימוש ניכר בקול.


• הוכרה פגיעה של עובדת במוקד טלמרקטינג ומענה טלפוני, אשר נקבע כי הצרידות שממנה היא סובלת הוחמרה כתוצאה מעבודתה (וזאת, הגם שמדובר היה בתקופת עבודה קצרה של כשנה וחצי בלבד).


• הוכרה פגיעתה של טלפנית במוקד טלפוני, שעבדה בעבודתה הנ"ל במשך כ-6 שנים. נקבע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לבין הופעת יבלות על מיתרי הקול שלה, אשר גרמו לה לצרידות.

 

הנה כי כן, ניתן לראות כי בתי הדין לעבודה היו מוכנים להכיר בפגיעות של בעלי מקצוע שונים, אשר עבודתם כרוכה בשימוש ניכר בקולם (בעיקר מורים, מרצים, אנשי מכירות, טלפנים, עובדי טלמרקטינג וכדומה) וזאת- גם במקרים בהם מדובר בתקופת עבודה קצרה יחסית.


חשוב לציין, כי ככל והפגיעה אכן מוכרת כפגיעה בעבודה, זכאי הנפגע, בין היתר, לבקש מהמוסד לביטוח לאומי לעמוד לבדיקה בפני ועדה רפואית, אשר תקבע את אחוזי הנכות שמגיעים לו כתוצאה מהפגיעה.


ככל והוועדה תקבע לנפגע נכות יציבה בשיעור של למעלה מ-20% - יהא הנפגע זכאי לקצבה חודשית וככל ותיקבע לו נכות יציבה אשר גבוהה מ-9% אך נמוכה מ-19% - יהא הנפגע זכאי לתשלום מענק חד פעמי (באשר לאופן קביעת דרגת הנכות, כמו גם לחישוב הקצבה או המענק בהתאם לדרגת הנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית - ראה מאמר נפרד).