המבטחת עמדה בנטל להוכיח כי אירוע הגניבה נפל בגדר אחד מחריגי הפוליסה

מאת: עו"ד ג'ון גבע.

בבית משפט השלום בראשון לציון, נדחתה תביעתו של פרליס אפרים (להלן: "אפרים"), שיוצג על ידי עו"ד גדעון היכל, כנגד A.I.G חברה לביטוח (להלן: "המבטחת"), שיוצגה על ידי עו"ד נמרוד רזיאל.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, ביטחה המבטחת, בפוליסה שכללה ביטוח מפני גניבת רכב (להלן: "הפוליסה"), את רכבו מסוג טויוטה קורולה של אפרים (להלן: "הרכב").

שבוע לאחר שאפרים קנה את הרכב, נגנב הרכב, והמבטחת דחתה את תביעתו לתשלום תגמולי הביטוח, מהנימוק, כי השתמש ברכב לצורך הסעת נוסעים בשכר, שלא על פי תנאי הפוליסה.

לצורך הבהרת המחלוקת, חזר בית המשפט על ההלכה מפסק הדין ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, וכן מפסקי דין נוספים מבית מדרשו של בית המשפט העליון, כי הכלל לגבי נטל הראיה בביטוחי רכוש, הינו, שהנטל להוכחת קרות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח, ואילו הנטל להראות שמקרה הביטוח נכנס לאחד או יותר מחריגי הפוליסה מוטל על חברת הביטוח.

בענייננו, לא הייתה מחלוקת לגבי קרות מקרה הביטוח – גניבת הרכב, והשאלה שבמחלוקת סבה סביב השאלה האם המבטחת עמדה בנטל המוטל עליה להראות, כי שימושו של אפרים ברכב הוציא את אירוע הגניבה אל מחוץ לכיסוי הביטוחי, וענה על חריג מחריגי הפוליסה.

בית המשפט, אשר ציטט מהפוליסה, ציין, כי נכתב מפורשות ששימוש ברכב לא יכלול, בין היתר, "הסעת נוסעים בשכר".
המבטחת שלחה חוקר מטעמה, אשר הציג שאלות בפני אפרים, וכן הביאה ראיות מדו"ח חקירת המשטרה, על מנת להוכיח שאפרים היה בעל עסק להסעות רופאים.

ביום הגניבה הנטענת, הגיע אפרים עם הרכב לבית חברו, שם החנה את הרכב מול ביתו של החבר, ובצאתו לכיוון הרכב גילה שהרכב איננו.

בית המשפט קיבל את עמדת המבטחת וקבע, כי הרכב אכן שימש את אפרים להסעת נוסעים בתשלום במסגרת עסקיו להסעת רופאים לביקורי בית.

בית המשפט תמך קביעתו בעדותו של אפרים בפני חוקר המבטחת, לפיה הסיק, כי אפרים היה אמור להתחיל משמרת הסעות עם הרכב, לאחר צאתו מבית חברו, וכן בעדות שמסר אפרים במשטרה.

בית המשפט קבע, כי גרסתו של אפרים הייתה נתונה לסתירות פנימיות ולפיכך העדיף את גרסת המבטחת, לפיה הסיבה בגינה לא המשיך אפרים, ביום גניבת הרכב, לעבוד בהסעת רופאים, היא המניחה את הבסיס לקשירת הרכב לעסקו של אפרים להסעת נוסעים בתשלום.

אפרים אף נמנע מלהביא את שותפו לעסק, מר דוד קיפניס, לראיון, כדי שיאמת את גרסתו של אפרים, לפיה לא היה עוסק בהסעות בתשלום עם הרכב, אלא באמצעים אחרים. הימנעותו זו פורשה על ידי בית המשפט לרעתו של אפרים, על פי הגישה, שהימנעות מלהביא עד היכול לסייע לצד במשפט תפעל לרעת הנמנע מלהביאו.

אפרים טען להגנתו, כי במועד אירוע הגניבה, היו ברשותו שלוש מכוניות נוספות, אשר שימשו להפעלת עסקי ההסעות. עוד הוסיף וטען, כי במועד הרלבנטי, המכוניות הנוספות כלל לא היו בשימוש, ואילו יצא לחברו באמצעות הרכב, בתקווה שמיד אחרי הביקור ימשיך עימו למשמרת לילה.

אפרים, כאמור, לא הביא את חברו לעדות, וכן לא תמך טענתו בעדויות לקיומו של צי רכבים בבעלות אפרים. שוב, אי תמיכת גרסתו של אפרים בעדויות ובמסמכים, הציבה אותו לדעת בית המשפט במצב של חוסר אמינות.

אפרים טען, נוסף על כל אלה, כי לא שמר תיעוד של מסמכי העסק, וכי לא היה ברשותו מפרט סידור עבודה המפרט את מספר הרכבים והמציין איזה נהג נסע בכל רכב.

על תשובתו זו של אפרים, תמה בית המשפט, וציין שלא מן ההיגיון כי אם הייתה טענתו של אפרים נכונה, ולא השתמש ברכב לצורך הסעות בתשלום, זרק את הרישומים בסמוך לדחיית המבטחת את תביעתו.

בהתאם לתשובותיו של אפרים, חוסר מהימנותו ומכלול הנסיבות, פסק בית המשפט, כי אפרים היה לא אמין, וכי המבטחת עמדה בנטל ההוכחה שהוטל עליה, להראות שאכן השתמש אפרים ברכב בניגוד לאמור בפוליסה.

כמו כן, נפסק כי אירוע הגניבה הוצא מגדר הכיסוי הביטוחי בשל החריג בפוליסה להסעות בשכר.

אשר על כן, נדחתה תביעתו של אפרים, והוא חוייב בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח למבטחת.
עודכן ב: 25/07/2013