מאת עו"ד ג'ון גבע.

בבית הדין הארצי לעבודה, התקבל פסק דין בערעורה של דנדינו מרכז טכסטיל לאופנה בע"מ (להלן: "דנדינו"), אשר יוצגה על ידי עו"ד אלון שירי, כנגד ילנה ויבלי (להלן: "ילנה"), אשר יוצגה על ידי מר ניר גביש, מזכיר איגוד מקצועי מטעם ההסתדרות תל אביב.

פסק הדין התקבל ביום האחרון לשנת 2007, מפי כבוד השופטת ורדה וירט-ליבנה, ואליה הצטרפו, בפה אחד, כבוד השופטות נילי ארד ורונית רוזנפלד, וכן נציג עובדים, מר שלום חבשוש, ונציג מעבידים, מר דוד בן אבו.

במשך כ- 4 שנים, עבדה ילנה כמוכרת בדנדינו, עד אשר הודיעו לה, כי בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה דנדינו, שמה ישתנה, פעילותה תיפסק, והיא תחל לפעול במתכונת חדשה, בשם חדש.

יחד עם זאת, הובטח לילנה כי זכויותיה, בגין הוותק שצברה בדנדינו, לא תיפגענה, וכי היא תמשיך לעבוד כרגיל, תחת החברה החדשה, בשם "אן דן דינו" (להלן: "החברה החדשה").

אשר על כן, הודיעה ילנה, מבעוד מועד, על התפטרותה, ובמקביל דרשה מדנדינו פיצויי פיטורין, דמי חופשה, ודמי הבראה.

דנדינו קיבלה את התפטרותה, אך סרבה לשלם לילנה פיצויי פיטורין, בעילה שמדובר בהתפטרות מרצון, וללא שהורעו תנאיה בעבודתה תחת החברה החדשה.

אולם, טרם כניסת הודעת התפטרותה של ילנה לתוקף, הודיעה לה דנדינו, כי דבר העברת הפעילות תחת החברה החדש, בוטל, ולפיכך ילנה עודנה מועסקת בדנדינו, ללא כל שינוי במישור העסקתה.

יחד עם זאת, לא משכה ילנה את הודעת התפטרותה, ואף טענה להלנת שכר, ובכלל הרעה בתנאי תשלום שכרה.

בית הדין האזורי לעבודה, דן במחלוקת משמעות התפטרותה של ילנה, האם התפטרותה הינה כדין פיטורין, מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), אשר מזכה בפיצויי פיטורין.

על פי פסק דינו של בית הדין האזורי, נקבע, בין היתר, כי עילת התפטרותה של ילנה, הייתה נעוצה בהעברת פעילותה של דנדינו לחברה החדשה, ושאכן, טרם קבלת הודעת ההתפטרות, נטלה על עצמה החברה החדשה את פעילותה העסקית של דנדינו.
בית הדין האזורי פסק לילנה פיצויי פיטורין, בשל קביעתו, כי דנדינו קיבלה את ההתפטרות, ומאוחר יותר חזרה בה, וזאת אין ברשותה לעשות, אלא אם הייתה ילנה מסכימה לכך.

טענתה של דנדינו בערעור, הייתה כי הואיל ולא התקיימו חילופי מעבידים, בינה לבין החברה החדשה, בפועל, ואף לא הועברה פעילותה העסקית של דנדינו, ילנה אינה זכאית לפיצויי פיטורין.

כמו כן, טענה דנדינו, כי ממילא תקנה את הרעת תנאי עבודתה של ילנה, בכך שבסופו של דבר הוחלט שלא להעביר את פעילותה לחברה החדשה.

לטענתה של ילנה, עשתה דנדינו שימוש פסול במסך התאגדותה, בכך שהעתיקה את פעילותה לחברה החדשה.

על פי סעיף 11(א) לחוק, התפטרותו של עובד, בנסיבות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך לעבוד, תיראה כפיטורין לעניין הזכאות לפיצויי פיטורין מכוח החוק.

הפרשנות שניתנה למונח "נסיבות אחרות", במסגרת יחסי העבודה, המאפשרים את הפעלת הסעיף, הינה סובייקטיבית למקום העבודה, אך ככלל אצבע – "...נסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בין שמדובר בשינויים כלליים ובין שמדובר בכאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד" (ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם נ' חיים אברהם).

בבית משפט העליון, בבג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשיה האווירית לישראל בע"מ, נתקבלה ההלכה, לפיה שינוי בעלות במפעל, ללא הסכמת העובד, נחשב לעילה מוצדקת להתפטרות העובד בדין פיטורין, המזכים בפיצויי פיטורין.

יחד עם זאת, נפסק בבית הדין הארצי, כי בנסיבות המקרה הנ"ל, אין לראות בהעברת הפעילות מדנדינו, כפי שנפסקה, לחברה החדשה, כחילופי מעבידים, המזכים בפיצויי פיטורין בשל התפטרות העובד.

בית הדין ציין, כי הואיל והמנהל בדנדינו, על פי תדפיסי רשם החברות, שימש הן כבעל מניות והן כמנהל גם בדנדינו וגם בחברה החדשה, וכן מהסיבה שמלכתחילה הודע לילנה שזכויותיה לא תיפגענה בשל המעבר לחברה החדשה, יש לראות בילנה כאילו המשיכה להיות מועסקת באותה חברה, גם לאחר העברת הפעילות לחברה החדשה.

בנוסף, ציין בית הדין, כי עיקר תכליתו של הכלל, לפיו חילופי מעבידים עשויים להוות סיבה מוצדקת להתפטרות, כפי שנפסק בבית משפט העליון, בא להגן על הזיקה שבין העובד לבין מעבידו, ולשמור על יציבות במקום העבודה ובתנאי ההעסקה. לפיכך, לדברי בית הדין, לא יהיה זה ראוי, בנסיבות העניין, להעניק לילנה פיצויי פיטורין.

לבסוף, התקבל הערעור, ונפסק כי ילנה אינה זכאית לפיצויי פיטורין.