ארצנו הקטנטונת ספגה לא מעט מהלומות וקרבות וכיום הפתיחות בנושא שיירים ומפחים נפשיים הנגרמים לחיילים בעקבות כך, גוברת ומתעצמת. ההבנה מצד הגורמים המטפלים והבירוקרטיים, כי ישנם אירועים שוודאי משאירים חותם בזיכרונם ולעתים קרובות בנפשם של החיילים, גדלה ואיתה גם האפשרויות העומדות בפני מי שחש כי איננו אותו דבר כפי שהיה לפני המערכה בה לקח חלק.

 

מדובר בנושא רגיש במיוחד, מכיוון שמדובר בנפשו של האדם ואין ממהרים להדביק לאדם תווית. מאידך, כשאדם חש כי נפשו לוקה וסבל רב בליבו, אין להקל בכך ראש. יש לבדוק זאת לעומק ולעיתים רבות ימצא שכן ניתן להגדיר את הבעיה. הגדרת הבעיה היא חשובה, על מנת שניתן יהיה לטפל בה כראוי ובחלוף השנים, הוסקו מסקנות כי לתופעת ה-PTSD (Post Traumatic Stress Disorder) פנים רבים.

 

סימפטומים למחלה

 

בכדי להבין מהי הפרעה פוסט טראומתית, נסביר תחילה מהם הסימפטומים המופיעים עם התפרצותה של ההפרעה, שבמידה ויופיעו כחודש ועד שנים לאחר האירוע, יכולים להצביע על הופעתה. תסמינים אלה יכולים להופיע מיד לאחר האירוע, אך עד תקופה של חודש לא יגדירו אותם כתופעה פוסט טראומתית, אלא הפרעת דחק.


קבוצת הסימפטומים הראשונה היא תחושת חוויה חוזרת של המאורע הטראומתי. סיטואציות שבהן האדם עובר מאין שחזור של אותם רגעים, סיוטים, פלאשבקים, זיכרונות עמוקים וחדים ומתיחות נפשית ופיזית כשנתקל בדבר העשוי להזכיר את אותו האירוע. הסימפטומים הללו יכולים להקצין עד כדי הזיה כי האירוע קורה באופן ממשי שוב.


קבוצת הסימפטומים השנייה מאופיינת בתופעת הימנעות: מאנשים, ממקומות, מעצמים. דחק של זיכרונות, מחשבות ותחושות. ההימנעות עשויה להגיע לממדים של ניתוק רגשי וחוסר חשק או עניין במי ובמה שכן עניין קודם לכן.


קבוצת הסימפטומים האחרונה הם סימפטומים של עוררות יתר. הם באים לידי ביטוי בקשיי הירדמות, נדודי שינה, דריכות יתר, התפרצויות, עצבנות ובנטייה לבהלה.


כמובן שיש דרגות חומרה שונות להפרעה, אך אין ספק כי זו תופעה משנה חיים שיכולה לפגוע בשגרת החיים היומיומית ולא תאפשר לאדם לקיים אורח חיים נורמטיבי. כך שהרבה מהסובלים מהתסמונת מתקשים לעבוד, ללמוד ולנהל יחסים בין אישיים.

 

בעידן שלנו נהוג יותר לעסוק בנפשו של האדם, אך תסמונת זאת איננה דבר חדש, שמה והיחס כלפיה הם שהשתנו. ידוע עוד מימי מלחמת העולם הראשונה כי היא בת קיימא. מאז נחקרה ונסקרה רבות והיחס כלפיה עבר אבולוציה בשלבים, מכזה שעוסק בתסמונת פיזית לטיפול בתופעה נפשית. כך גם שמה שונה מ"תסמונת לב החייל" ל"הפרעה פוסט טראומתית", שעשויה להופיע גם בקרב אנשים שלא לחמו או שהו פיזית במערכה. כמו כן, גם מי שהותקף מינית, מי שהיה מעורב בתאונת דרכים, פיגוע וכדומה, יכול להימצא תחת ההגדרה של תופעה זו.

 

האם כשאדם מוצא עצמו בסיטואציה טראומתית, תהיה זו כרוניקה ידועה מראש?

 

רבים יכולים להיחשף בחייהם למאורעות טראומתיים, אך לא כולם ילקו בהפרעה הפוסט טראומתית. החלו לבדוק מה מבדיל בין אותם אנשים שעשויים להיות חלק מאותם אירועים ולפתח סימפטומים, לעומת אלה שלא יפתחו סימפטומים של המחלה כלל.

 

תחילה נעסוק בהיבטים הפסיכולוגיים. מן הצד הרגשי, כשאדם מפרש את האירוע הטראומטי בתחושת אשמה ונאלץ להדחיק ולשכוח מה היה, אלה מעידים על קושי בוויסות החושי. פחד וחרדות גם הם נובעים מהכובד שבהכלת האירוע. גירויים שמהם נמנעים בכדי לא להתמודד. לעתים, אנשים הסובלים מההפרעה יפנו לשימוש בסמים ואלכוהול עד כדי התמכרויות. מההיבט הפסיכולוגי, אנו למדים שהאדם שנושא עמו טראומה, היא למעשה נמצאת אתו בכל רגע.

 

ההיבט הביולוגי איננו מרכזי כמו הפסיכולוגי, אך גם מצדו נמצאו גורמים להפרעה. הוסק כי תפקוד שונה מלכתחילה של איברים מסוימים בגוף משפיע גם הוא. אבנרורמליות וקושי בוויסות רגשי קשורים במערכת הפרשת האופיאטים, דיכאון וחרדות מגיעים מהמערכת הנוראדרנגית המוחית, אמיגדלה(אזור במוח הקשור בפחד) שיש בה שוני מבני ומערכות הורמונליות לא מאוזנות.

 

לאספקט הפסיכו-סוציאלי ישנו גם תפקיד המביא עמו גורמים לתופעה- טראומות מן הילדות, מאורעות רבים שקרו כשתחושת לחץ אופפת אותם ברקע וסביבה חיצונית שאינה תומכת דיה. כשאדם חווה טראומה והוא חלק מקבוצה שסובבת אותו וגם היא הייתה באירוע, סביר שיתמודד טוב יותר מאשר אדם שסביבתו לא הייתה נוכחת במאורע ואיננה מסוגלת להזדהות.

 

ובאשר לחיילים?

 

לאחר שלמדנו והבנו מהי התופעה, יש להרחיב בעניין כשזה מגיע לחיילים ולאלה הפועלים למען הגנת המולדת, כפי שנאמר בתחילת המאמר, ישנה התקדמות רבה בדרך בה נוהגים ומתייחסים אל חיילים שנחשפו לטראומה, במהלך שירותם.

 

חיילים שנשלחים למערכה ונקלעים למצבים שבהם לא יכלו למנוע פציעה או הרג של חבריהם, מי ששלח את חייליו ואלה לא חזרו ואולי מי שתצפת מהצד ולא יכול היה לעשות דבר, מי שפגע אם בטעות ואם במכוון ועוד מגוון נרחב של מצבים שעשויים להביא עמם תחושות אשמה, פחד, עצבות, כעס ורגשות חזקים אחרים. אלה מובילים למחשבות שנושאות עמם שאלות קשות וחרטות על הביצועים שהיו באותם רגעים. מחשבות בלתי ניתנות להתמודדות ללא עזרה.

 

הטיפול, כמו התפתחות המחקרים והמסקנות, גם הוא משתנה, כיום חיילים יוצאים לתקופה להתאושש ולהתחזק, כשהגישה היא להחזירם ליחידה ולשלבם בשנית, גם אם לא לאותו תפקיד. שונה מן העבר, כאשר היו משלחים ל"בתי מרגוע" כצעד ראשון להתמודדות עם המאורע. ישנה הבנה בעניין שחייל שיחזור ליחידתו ויהיה בקרב החיילים האחרים יוכל לשפר תחושות מסוימות וכתוצאה מכך לשפר את מצבו הכללי.

 

כשחודש שלם חולף מרגע האירוע וסממנים להפרעה פוסט טראומתית נותרים בעודם, או לחילופין כשסימפטומים פורצים לפתע ולעתים תהיה זו בכלל הסביבה שתזהה, כדאי לפנות לטיפול ולתמיכה נפשית, רפואית, בירוקרטית. שיטות טיפול רבות קיימות ויש לבדוק ולהבין מה מתאים לכל אחד באשר הוא, שכן, כל מקרה לגופו. כך ישנן דרכים לטפל באמצעות דיבור, במגע, טיפולים במים או אולי ריפוי בעיסוק וכן הלאה. כשהדבר מגיע לעיסוק הבירוקרטי, אין ספק כי קשיים רבים עלולים לצוץ לאותו אדם וזהו אחד הדברים הקשים ביותר להתמודדות כאשר תסמינים להפרעה מופיעים.

 

באופן כללי, העיסוק בעניינים משפטיים ובירוקרטיים עשוי להיות לא פשוט, גם כאשר לא מתמודדים עם בעיה כזאת, קל וחומר, כאשר מנסים להוכיח שאכן ישנם תסמינים להפרעה או כאשר כבר מוגדרים כך, אך צריכים לערער בדבר החלטה או מנסים להשיג דבר מה המגיע כזכות לאותו חייל. לכן, מומלץ מאוד להיעזר בעו"ד המתמחה בהגשת תביעות למשרד הביטחון להכרה כנכי צה"ל, כזה שיוכל לענות על כל שאלה, ייתן את הדעת היכן שצריך וילווה בתהליך.

 

 


עודכן ב: 27/06/2018