סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון קובע: "העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא בשווי שנקבע בתוספת השנייה, דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "ידיעה" – למעט עצימת עיניים כמשמעותה בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין."

 

מלשון החוק עולה כי אחד מיסודות העבירה הפיסיים הינו שווי הרכוש שאליו הסעיף מפנה לתוספת השלישית והינו עומד כיום על 150,000 ש"ח

 

כמו כן הסעיף מציב תנאי נוסף במישור היסוד הנפשי שקובע שכדי לעבור את העבירה חייבת להתקיים מודעות ודאית לכך שהרכוש אסור ולא מספיקה עצימת עיניים כמו לשאר העבירות הכלולות בחוק העונשין שם סעיף 20(ג)(1) קובע שעצימת עיניים כמוה כידיעה.

 

הסיבה להחרגת דרישת היסוד הנפשי בסעיף זה נבעה בעיקר מדרישה של לשכת עורכי הדין בעת גיבוש הצעת החוק לאפשר לעורכי דין לקבל שכ"ט מחשודים בעבירות רכוש גם אם עולה בליבם חשד שמקור הכסף בעבירה שביצעו שכן חשודים כנ"ל מגיעים לעורכי הדין מדי יום ביומו ואילולא ההחרגה בחוק הדבר ימנע מהם לקבל שכ"ט וכנגזר מזה ימנע לייצג אותם.

 

לפיכך לכאורה ע"פ סעיף זה כיום אדם המקבל רכוש אסור בעצימת עיניים אינו עובר עבירה בין אם הרכוש הינו מתחת ל- 150,000 ש"ח או מעל ל- 150,000 ש"ח , ואילו כאשר מדובר בידיעה וודאית אם הסכום מעל 150,000 ש"ח הוא עובר עבירה ואם הסכום מתחת ל-150,000 ש"ח אינו עובר עבירה.

 

לכאורה נראה כי עורכי הדין פתרו לעצמם את הבעייה ועל הדרך העניקו סוג של פטור לכלל הציבור גם שאינו ממגזר עורכי הדין.

 

אולם, אליה וקוץ בה , שכן מנסחי החוק שכחו ככל הנראה כי בנוסף לחוק איסור הלבנת הון ישנו את חוק העונשין ההתשל"ז 1977 שהינו עדיין חי ובועט , סעיפים 411-413 סעיפים הדנים בקבלת והחזקת רכוש שהושג שלא כדין וזהו לשונם.

 

411. המקבל במזיד, בעצמו או על ידי שלוח, דבר, כסף, נייר ערך או כל נכס אחר, כשהוא יודע כי בפשע נגנב, נסחט, הושג או נעשה בו, והנוטל עליו בעצמו או על ידי שלוח, לבדו או ביחד עם אחר, את השליטה או העשיה בנכס כאמור, דינם - מאסר שבע שנים, אולם יכולים הם להיות נידונים בבית משפט המוסמך לשפוט את מבצע הפשע ויהיו צפויים לעונש שהוא צפוי לו.

 

412. המקבל, בעצמו או על ידי שלוח, דבר, כסף, נייר ערך או כל נכס אחר, כשהוא יודע כי בעוון נלקח, הושג, נשלחה בו יד או נעשה בו, והנוטל עליו בעצמו או על ידי שלוח, לבדו או ביחד עם אחר, את השליטה או העשייה בנכס כאמור, דינם כדין מבצע אותו עוון.

 

413.המחזיק דבר, כסף, נייר ערך או כל נכס אחר שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים, ואין בידו להניח את דעתו של בית משפט שרכש את ההחזקה בהם כדין, דינו - מאסר ששה חדשים.

 

ולמען הסר ספק גם בסעיפים 411 ו- 412 הביטוי "כשהוא יודע" כולל את הפרשנות הכללית הקבועה בסעיף 20 לחוק העונשין המחשיב עצימת עיניים כידיעה.

 

הינה כי כן עולה מסעיפים אלה כי כל האדם המקבל בעצימת עיניים רכוש אסור יעבור על סעיפים אלה גם אם לא תחול עליו עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון שכן סעיף 4 לחוק פוטר בנסיבות מסויימות את מקבל הרכוש מעבירה הלבנת הון בלבד!!! אך אינו מעניק לו פטור מעבירות לפי חוק העונשין , אז מה הועילו חכמים בתקנתם בפטור אותו העניקו על סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון?

 

לפיכך לכאורה נכון לעכשיו המצב הינו כזה:

 

כאשר יש מודעות ודאית סביר להניח כי כולם יסכימו שגם כאשר מדובר בסכום שמתחת ל- 150,000 ש"ח , העובדה שלא מתקיים יסוד פיסי הנדרש לסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון , אינה מונעת קיומה של עבירה לפי סעיפי העונשין שהוזכרו לעיל שכן חוק איסור הלבנת הון לא נוצר כדי להעניק פטורים למקבלי רכוש אסור.

 

אולם הויכוח הממשי יתנהל במקרה שמדובר בעצימת עיניים הן כאשר מדובר בסכום הנמוך מ- 150,000 והן כאשר מדובר בסכום העולה על 150,000 ש"ח , מצד אחד ברור שכוונת המחוקק היתה לאפשר למקבל הרכוש לקבלו במקרה של עצימת עיניים בלא שיצטרך לחשוש לאחריות פלילית כל שהיא ולענישה מצד המחוקק אולם מצד שני לא תיקן המחוקק בחוק העונשין את סעיפי 411-413 כך שיחייבו רק במקרה של ידיעה ודאית וממשית כך שנוצרו שתי חוקים הסותרים זה את זה.

 

נקודה זו למיטב ידיעתי לא עמדה למבחן משפטי עד היום , ובאם תעמוד, בית המשפט יצטרך להכריע האם החוק המאוחר גובר גם במקרה זה על החוק הישן במצב של עצימת עיניים ובעצם פוטר את כל האוכלוסיה מסעיפים 411-413 במקרה של עצימת עיניים. 

 


עודכן ב: 28/01/2019