הבהרות לעניין סעיף 5 לחוק איסור הלבנת הון

סעיף 5 לחוק איסור הלבנת הון קובע:"לענין סעיפים 3 ו-4 די אם יוכח שעושה הפעולה ידע כי הרכוש הוא רכוש אסור, גם אם לא ידע לאיזו עבירה מסוימת קשור הרכוש".

ראשית יובהר כי בסעיף זה לחוק המילה "עבירה" אינה מתייחסת לעבירת ההלבנה אלא לעבירת המקור הווה אומר העבירה שבמצעות הושג ברכוש או בוצעה העבירה.

לכאורה עולה מלשון סעיף זה כי מבצע עבירת ההלבנה אינו חייב לדעת מהי עבירת המקור הקשורה לאותו רכוש כדי לייחס לו מודעות לביצוע עבירות לפי סעיפים 3א ו-4 לחוק איסור הלבנת הון ודי בכך שיידע כי מקורם בעבירה כל שהיא

נראה לי כי פרשנות זו הינה בעייתית ואין לה היתכנות מסיבה פשוטה מאד. לעבירת מקור בחוק איסור הלבנת הון ישנה רשימה סגורה של עבירות הנכללות בעבירת המקור, רשימה המופיעה בתוספת הראשונה, עבירות אשר יכולות להוות פלטפורמה לביצוע עבירת הלבנת הון לאחר מכן ואשר הופכות את הרכוש הנידון לסטטוס של "רכוש אסור" לענין עבירת הלבנת הון , כאשר עבירות שהינן מחוץ לרשימה אינן הופכות את הרכוש הקשור לאותה עבירה ל"רכוש אסור לענין עבירת הלבנת הון.

כאשר אדם מקבל רכוש כשהוא יודע שהושגה בעבירה או באופן לא חוקי אך אינו יודע לאיזו עבירה קשור הרכוש הרי שהוא אינו יודע אם הוא בכלל מחזיק "רכוש אסור" מבחינת חוק איסור הלבנת הון שכן הוא אינו יודע אם מדובר בעבירה שכלולה ברשימת עבירות המקור של החוק או אינה כלולה בה. והרי, תנאי בסיסי לקיומה של עבירה לפי סעיף 3א או 4 לחוק איסור הלבנת הון הינה , שהמחזיק ב"רכוש האסור" יידע שהוא מחזיק ב"רכוש אסור" שכן זהו יסוד הכוונה הנדרש בסעיף זה של החוק , לפיכך לא ייתכן שסעיף 5 פוטר את המדינה מהוכחת המודעות של החשוד לסוג העבירה אליה קשור הרכוש ובוודאי שלא יהיה ניתן לייחס לו עבירת הלבנת הון.

לאור האמור לעיל חייבים לפרש את הסעיף הנ"ל באופן אחר לפיו כוונת המחוקק היתה שבוודאי על הנאשם לדעת מהי סוג העבירה הקשורה לאותו "רכוש אסור" אולם אין צורך להוכיח שמחזיק ה"רכוש האסור" ידע לאיזו עבירה קונקרטית באותו סוג עבירה מדובר , הווה אומר שגם מי שמחזיק או מקבל את הרכוש יצטרך לדעת באופן כללי שמדובר בהימורים או בסמים או בשוד וכיוצא בזה אך לא מוטלת חובה על המדינה להוכיח שהוא יודע שמדובר ברכוש שהגיע מעבירת הימורים או סמים או שוד ספיציפיים בתאריך ובזמן מוגדרים או בנסיבות אחרות מוגדרות ההופכות את העבירה לעבירה קונקרטית ומוגדרת כפי שנדרש מהמדינה כאשר מאשימים אדם בעבירה רגילה , דבר הנדרש בכל כתב אישום כדי לאפשר לנאשם ובאי כוחו הזדמנות הוגנת להפריך את טענות המדינה.

במקרה של סעיפים 3א ו-4 לחוק איסור הלבנת הון בא המחוקק ואומר אני לא דורש מהמדינה לגבי מחזיק או מקבל הרכוש מה שאני דורש מהמדינה לגבי מבצע עבירת המקור וזאת מאחר וברור שבעיסקי ההלבנה קיים סוג של מידור בין המעורבים בשרשרת ההלבנה ובדרך כלל מבצע עבירת המקור מעדיף לא לשתף את מקבל הרכוש האסור בפרטי העבירה אליה קשור הרכוש המועבר וגם מקבל או מחזיק הרכוש מעדיף שלא לדעת את מקורו ו/או הנסיבות בהם הושג הרכוש .

לסיכום בהוכחת סעיפים 3א ו-4 חייבת המדינה להראות כי מחזיק/מקבל הרכוש ידע מהו סוג העבירה הקשורה לרכוש שהגיע לידיו אך אינה חייבת להראות שידע איזו עבירה קונקרטית בוצעה על ידי מבצע עבירת המקור ושבאמצעותה הושג הרכוש.