בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהגישה גמלאית של משרד החינוך נגד העירייה לאחר שנפלה מגשרון לתוך תעלה ונחבלה בקרסול. לאחר שבחנה את כלל העדויות והראיות השופטת קבעה שהאישה הוכיחה כי מעדה ונפלה במהלך הליכתה על גשרון מעל תעלת מים ריקה וכי העירייה לא הציבה במקום שלטי אזהרה, לא סימנה או הבליטה את הבדל הגבהים במפלס ולא הקטינה את הסיכון הנשקף לעוברים והשבים במקום.


האישה נפלה מגשרון לתוך תעלה ריקה ממים ונחבלה קשות ברגלה


לפי גרסת האישה בתצהירה, בתאריך 14.12.15 היא יצאה מקניון בעיר בדרכה לרחבה גדולה שהייתה מורכבת מחלקים שקועים באופן שיוצר גשרונים ותעלות שאמורות להכיל מים זורמים. לטענתה, בעוד היא פוסעת לצד חברה ומאחר שלא ראתה כל שילוט או אזהרה אודות הסיכון, לא הייתה יכולה להבחין בסיכון ורגלה נשמטה בהפתעה תוך כדי הליכתה מקצה הגשרון לכיוון התעלה, והיא נפלה ונחבלה בקרסול.


השופטת ציינה כי גרסת האישה באשר לאופן התרחשות התאונה הייתה עקבית לאורך כל ההליך ולכן היא מצאה אותה כאמינה. השופטת הוסיפה כי גרסת האישה לתאונה נתמכה בדוח מד"א ובפנייתה לעירייה לאחר התאונה. על כן, השופטת שוכנעה כי האישה עמדה בנטל להוכיח את גרסתה ביחס לנסיבות התרחשות התאונה.


יציאה מרחבה דרך גשרונים עלולה להיות מסוכנת ויש להתריע מפניה


לאחר שעיינה בתמונות מהמקום שבו אירעה התאונה, השופטת התרשמה שבאופן אובייקטיבי אדם שצועד ברחבה מכיוון הקניון לעבר חניית האוטובוסים עלול שלא להבחין מראש בשינוי במפלס ובכך שהוא עולה על גשרון שמתחתיו תעלה. השופטת הוסיפה כי התרשמה שהיציאה מהרחבה דרך הגשרונים עלולה להיות מסוכנת עבור עוברים ושבים במקום ולכן יש מקום להתריע על הסכנה במקום ולנקוט באמצעי זהירות כדי להפחיתה.


נוסף על כך, השופטת קבעה כי לנוכח פוטנציאל הסכנה הטמון בפני השטח, מן הראוי שיהיה במקום שילוט מתאים לצורך התרעה מפני מעבר בין מפלסים שונים ושינויי גובה שנוצרים עקב הימצאות הגשרונים והתעלות. עוד צוין כי בתמונות שהוגשו לבית המשפט לא נצפו אמצעי זהירות כלשהם במקום.


העירייה הייתה צריכה לצפות כי במקום יתרחשו תאונות נפילה


לאחר בחינת חוות הדעת המקצועיות של המומחים מטעם הצדדים השופטת קבעה כי העירייה הייתה צריכה לצפות כי במקום מסוכן זה עלולות להתרחש תאונות או נפילות, ומאחר שהיא לא נקטה באמצעי זהירות מתאימים היא התרשלה כלפי האישה. השופטת הוסיפה כי העירייה הייתה צריכה לפעול כדי להתריע מפני הסכנה ולמנוע אותה, לסמן את השוני בין המפלסים בצורה ברורה, להציב במקום שלטי אזהרה ולהבליט את הגשרונים ביחס לתעלה.


השופטת קבעה שהעירייה לא הקטינה את הסיכון שנשקף לעוברי האורח במקום שבו אירעה לאישה התאונה, לא הציבה במקום שלטי אזהרה מתאימים ולא סימנה את השינוי בין המפלסים. עוד צוין כי הוכח שהמקום שבו האישה נפלה אינו עומד בדרישות התקן הישראלי ביחס לנגישות הסביבה הבנויה. על כן, השופטת קבעה כי העירייה נושאת באחריות לתאונה.


העירייה טענה שהאחריות לתאונה היא של משרד הבינוי והשיכון


העירייה טענה כי ככל שבית המשפט יקבע שקיים סיכון להולכי רגל עקב מבנה הכיכר, הרי שהאחריות לכך היא של משרד הבינוי והשיכון שתכנן ובנה את הכיכר.


משרד הבינוי והשיכון טען מנגד כי תכנון הכיכר בוצע על ידי משרד אדריכלים בליווי של יועץ בטיחות ויועץ הנגשה אשר אישרו אותו. עוד נטען כי התכנון של הכיכר תאם את תקנות התכנון והבניה ואת תקן הנגישות הרלבנטי במועד הבניה. משרד השיכון הוסיף וטען כי העירייה לא הוכיחה קיומו של כשל תכנוני ביחס לכיכר העיר.


השופטת החליטה לקבל את ההודעה לצד השלישי באופן חלקי מכיוון שהמקום הוא מסוכן ואינו מתאים לתקן הרלבנטי ומאחר שהעירייה נושאת ברוב האחריות לתאונה מתוקף היותה מחזיקת המקרקעין והגורם שהמקום מצוי בשטחו המוניציפאלי.


האישה נזקקה להשתלות עור, ניתוחים וטיפול בתא לחץ


בעקבות התאונה נגרמו לאישה שברים מרוסקים בעצמות כף רגל שמאל. השופטת ציינה כי בעקבות התאונה האישה נזקקה לעבור ניתוחים, אשפוזים, תקופות שיקום, השתלות עור, טיפולים בתא לחץ, תקופות של איסור דריכה על הרגל ועשרות ביקורות רפואיות.


לפי הסכמת הצדדים, נכותה האורתופדית הקבועה של האישה בקרסול ימין הועמדה על שיעור של 24% ונקבעה לה גם נכות בשיעור של 10% בגין צלקת. השופטת ציינה כי פציעתה ונכותה הרפואית של האישה הצריכו קבלת עזרה וסיוע במשק הבית בתקופת ההחלמה ולאחריה.


בסופו של דבר השופטת קבעה כי העירייה תשלם לאישה פיצויים בסך כולל של 361,500 שקלים עבור כאב וסבל, עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים רפואיים. נוסף על כך, השופטת חייבה את העירייה לשלם לאישה שכר טרחת עו"ד בסך של 72,300 שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד

 

מכיוון שההודעה צד השלישי התקבלה באופן חלקי, השופטת קבעה כי משרד הבינוי והשיכון ישלם לעירייה סך של 40% מסכום הפיצוי הכולל.


ת"א 5751-09-17