בית משפט השלום בראשון לציון קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגיש עובד זר מסין נגד מעסיקתו הישירה - חברת כוח האדם שהעסיקה אותו ונגד חברת היזמות שאחראית לפרויקט הבניה. לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות השופט קבע כי חברת כוח האדם וחברת היזמות לא עמדו בנטל להוכיח כי פעלו כראוי לפי דרישות החוק והפסיקה ולפיכך הן התרשלו כלפי העובד ויחויבו לפצותו.


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, עובר זר מסין הועסק על ידי חברת כוח אדם ונשלח לעבודה כטפסן באתר בנייה. בתאריך 24.8.21 בעת שביצע עבודת טפסנות באתר בניה - הרכבת תבניות מתכת ליצירת התקרה, הוא נפל מתבנית מתכת שעליה עמד בגובה שלושה מטרים כאשר אינו קשור ברתמה ונגרמו לו נזקים שונים.


העובד סבל משברים בחוליות עמוד השדרה המותני בעקבות נפילה מגובה 3 מטרים


לאחר הנפילה העובד פונה לבית חולים שם אושפז במשך מספר ימים. בבית החולים אובחן כי העובד סובל מחבלת גב עם שברים בחוליות עמוד השדרה המותני. בעקבות התאונה העובד נעדר מהעבודה למשך מספר שבועות.


התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. העובד נבדק על ידי מומחה רפואי מטעמו בתחום האורתופדי אשר קבע כי הוא סובל מנכות קבועה בשיעור של 60%. בהמשך העובד נבדק על ידי מומחה בתחום האורתופדיה מטעם חברת כוח האדם וחברת היזמות.

 

המומחה קבע כי העובד סובל מנכות בשיעור של 9.75% בגין שבר בחוליה L2 והגבלה קלה בתנועות הגב התחתון.


בעקבות הפערים בין שתי חוות הדעת, בית המשפט מינה מומחה מטעמו בתחום האורתופדיה אשר קבע לעובד נכות קבועה בשיעור של 19.5%.


העובד טען ששתי החברות לא סיפקו לו רתמות ולא הדריכו אותו כראוי


העובד שנפגע בתאונה טען כי חברת כוח האדם וחברת היזמות מחויבות לפצותו עבור הנזקים שנגרמו לו בתאונה וזאת בעקבות התרשלותן כלפיו. נוסף על כך נטען כי חברת כוח האדם כמעסיקתו הישירה וחברת היזמות הפרו את החובה לספק לו רתמות, לפקח על עבודתו ולהדריך אותו ביחס לעבודה בטוחה בגובה. עוד נטען כי שתי החברות יצרו עבור העובד סביבת עבודה מסוכנת כאשר סיפקו לו תופסנים פגומים לתבניות הברזל שעליהן הוא עמד במהלך ביצוע העבודה, דבר שהוביל לקריסתן.


העובד טען לחילופין כי במקרה זה מתקיימים התנאים לתחולת הכלל "הדבר מעיד על עצמו" שלפיו במקרים של עמימות עובדתית ביחס לנסיבות שגרמו לתאונה, נטל הראיה עובר אל הנתבעים. לגרסתו של העובד, אופן גרימת הנזק אינו ידוע לו במדויק אך נסיבות התאונה מתיישבות יותר עם המסקנה שחברת כוח האדם וחברת היזמות לא נקטו בזהירות סבירה.


נוסף על כך, העובד טען כי בעקבות התאונה הוא לא היה מסוגל לעבוד למשך תקופה של מספר חודשים והוא ממשיך לסבול מכאבי כתפיים, גב, הגבלות בתנועת הגב, קשיים בעמידה וישיבה ממושכת, מקושי בהליכה ובהרמת משאות. על כן נטען כי הנכות התפקודית של העובד היא גבוהה יותר מנכותו הרפואית ויש להעמידה על 50%.


שתי החברות טענו שהתאונה התרחשה עקב רשלנות של העובד בחיבור תבניות ברזל


מנגד, חברת כוח האדם וחברת היזמות טענו כי התאונה קרתה לעובד עקב התרשלותו בחיבור תבניות הברזל שעליהן עמד וזאת למרות היותו עובד מנוסה ומיומן. על כן נטען שיש לייחס לעובד את מלוא האחריות להתרחשות האירוע. החברות הוסיפו וטענו שיש לדחות את טענת העובד כי לא קיבל רתמות מאחר ששינה את גרסתו מספר פעמים ביחס לנושא זה. עוד נטען כי אין ממש בטענתו של העובד כי לא קיבל הדרכות כראוי. לגרסת החברות, העובד הזר חתם על מסמכים שאישרו שהשתתף בהדרכות לגבי עבודה בגובה וביחס לנקיטת אמצעי זהירות מתאימים.


החברות הוסיפו וטענו כי שיעור הנכות התפקודית של העובד הוא נמוך משמעותית משיעור הנכות הרפואית שנקבע לו.


לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות השופט קבע כי חברת היזמות לא עמדה בנטל להוכיח כי היא התקשרה עם קבלן ראשי שהיה הגורם האחראי בשטח באופן שפוטר אותה מאחריות מכוח פקודת הבטיחות בעבודה ומכוח פקודת הנזיקין. על כן, נקבע כי במקרה זה קמה לחברת היזמות חובת זהירות קונקרטית כלפי העובד.


חברת היזמות כשלה בביצוע חובות שהיו מוטלות עליה מכוח החוק


השופט קבע כי חברת היזמות כשלה בביצוע מספר חובות שהיו מוטלות עליה מכוח פקודת הבטיחות בעבודה ומכוח חוקים נוספים. צוין כי החברה חרגה מסטנדרט ההתנהגות הסביר המוטל על מבצע בניה בשטח והפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שהייתה מוטלת עליה באתר בניה עתיר סיכונים.


השופט הוסיף כי חברת כוח האדם הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי העובד בכך שלא עמדה בסטנדרט התנהגות סביר שמוטל עליה מכוח החוק ובתוך כך לא בדקה ולא וידאה שהעובד שגייסה נשלח למקום עבודה מוגן ובטיחותי אשר נוקט באמצעי זהירות כנדרש.


חברת היזמות הייתה בעלת השליטה האפקטיבית באתר הבנייה


בסוגיית חלוקת האחריות הפנימית בין חברת כוח האדם ובין חברת היזמות השופט קבע כי חברת היזמות הייתה בעלת השליטה האפקטיבית באתר הבניה והייתה אחראית על הצבת עובדים שיהיו אמונים על שמירת בריאות העובדים. לפיכך נקבע כי אחריות חברת היזמות היא בשיעור של 90% ואילו האחריות של חברת כוח האדם היא בשיעור של 10%.


מאחר שהעובד לא השתמש בציוד מגן ולא הודיע למעסיקו על הסיכונים באתר הבנייה, השופט החליט לייחס לו אשם תורם בשיעור של 10%.


השופט קבע שהנכות הרפואית שנקבעה לעובד משקפת נאמנה גם את נכותו התפקודית ולכן העמיד גם אותה על נכות בשיעור של 19.5%.


בסופו של דבר, השופט קבע שנזקיו של העובד מסתכמים בסך של 331,722 שקלים עבור כאב וסבל, הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד שלישי. מסכום זה הוחלט לנכות אשם תורם בשיעור של 10% והתקבל סך של 298,550 שקלים. השופט ציין כי תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל העובד עומדים על סך של מעל ל-2 מיליון שקלים ולכן תביעתו נבלעת.


עם זאת, השופט ציין כי לפי סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, אם זכאי לגמלה הגיש תביעת פיצויים נגד צד שלישי והתביעה התבררה יחד עם התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי, המוסד לביטוח לאומי לא יהיה זכאי לסכום שעולה על 75% מסך הפיצוי שמגיע מהצד השלישי כאשר הזכאי לגמלה יקבל את יתרת הפיצוי.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה


השופט קבע כי מסכום הפיצוי הכולל יש להפחית את חלקה של חברת כוח האדם שאינה נחשבת לצד שלישי ולכן החליט שהפיצוי יעמוד על סך של 268,695 שקלים. מתוך סכום זה העובד יהיה זכאי ל-25% בסך של 67,174 שקלים ואילו המוסד לביטוח לאומי יקבל 201,521 שקלים. עוד נקבע כי חברת כוח האדם וחברת היזמות ישלמו לעובד שכר טרחת עורך דין בסך של 20,102 שקלים לפי יחס הפיצויים שנקבע להן.


ת"א 10525-06-17