בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב עסק לאחרונה בשאלת קיומם של יחסי עבודה בין מדריכת כושר שהעסקתה הופסקה לאחר 22 שנים לבין חברת תעופה שהפעילה חדר כושר עבור עובדיה. לאחר שבחן את נסיבות המקרה והפעיל את המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרעה באשר לקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, השופט קבע כי אכן התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ועל כן המעסיקה מחויבת לפצות את המדריכה בסך כולל של 196,445 שקלים.


האישה עבדה כמדריכת כושר בחדר הכושר של העובדים במשך 22 שנים


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, האישה החלה לעבוד כמדריכת כושר בחדר כושר שממוקם במשרדי הנהלת חברת התעופה ומילאה את תפקידה במשך 22 שנים ברצף עד לסיום העסקתה בתאריך 31.12.17. עוד צוין כי המדריכה מילאה את תפקידה במשך חמישה ימים בשבוע.


לאחר תחילת העסקתה, בתאריך 31.12.95 נמסר לה מסמך תנאי העסקה שנחתם על ידי עמותה מצד אחד ועל ידי המדריכה מצד שני. במסמך, המדריכה הוגדרה כעצמאית וצוין כי אין בהתקשרות משום יצירת יחסי עובד - מעביד בין העמותה לבין המדריכה.


בתאריך 1.4.14 נחתם לראשונה הסכם למתן שירותי הדרכה בחדר כושר בין המדריכה לבין חברת התעופה. ההסכם הוארך לשנה נוספת בתאריך 1.4.15 ובהמשך הוארך פעמיים נוספות עד לסיום העסקתה של המדריכה בסוף שנת 2017.


החברה הודיעה למדריכה שהיא מעוניינת לסיים את ההתקשרות עימה


בחודש ספטמבר בשנת 2017 חברת התעופה קיבלה תלונות על ליקויים שונים בחדר הכושר ועל כן החליטה לסגור אותו עד לביצוע הבדיקות הנחוצות. בתאריך 22.10.17 המדריכה זומנה לשיחה אצל ראש אגף משאבי אנוש בחברת התעופה. בשיחה נמסר לה כי החברה מתכוונת לסיים את ההתקשרות עימה בסוף שנת 2017 ואף לשלם לה פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת של 30 יום.


בתאריך 19.12.17 חברת התעופה הודיעה למדריכה כי היא לא שינתה את החלטתה לסיים את ההתקשרות עימה בסוף השנה ובכך הסתיימו היחסים בין הצדדים.


המדריכה טענה כי בשל קיומם של יחסי עבודה בינה לבין חברת התעופה, היא זכאית לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה ועוד. מנגד, חברת התעופה טענה כי מעולם לא התקיימו בינה לבין המדריכה יחסי עבודה כאשר המדריכה הוגדרה כעצמאית בכל משך ההתקשרות עימה.


הפעלת מבחני הפסיקה לצורך קביעת קיומם של יחסי עבודה בין החברה לבין המדריכה


כדי להכריע בשאלת קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, השופט החליט להפעיל שורה של מבחנים שנקבעו בפסיקת בתי הדין לעבודה.

 

ראשית, השופט התייחס לפן החיובי של מבחן ההשתלבות וציין כי המדריכה הועסקה במשך 22 שנים ברציפות באותה עבודה ובאותו חדר כושר. עוד צוין כי היקף העבודה שנדרש מהמדריכה כמעט ולא השתנה במשך 22 שנים. השופט הוסיף כי המדריכה סיפקה את שירותיה רק לעובדי חברת התעופה, במשרדי חברת התעופה ובמסגרת שעות קבועה שהוכתבה לה על ידי חברת התעופה.


השופט הוסיף כי הציוד בחדר הכושר נרכש על ידי חברת התעופה ותוחזק על ידה בעקביות. עוד צוין כי המדריכה לא נדרשה לספק ציוד משל עצמה ולא שילמה דמי שכירות. השופט הוסיף כי חברת התעופה נהגה במדריכה כמו בעובדת רגילה מן המניין, בעת שאפשר לה לאכול בחדר האוכל של העובדים, העניק לה כרטיסי טיסה מוזלים באופן קבוע, נתן לה מתנות לחגים כמו ליתר עובדי החברה והזמין אותה לאירועי חברה שונים.


נוסף על כך צוין שהמדריכה השתתפה בקורס עזרה ראשונה מטעם החברה והוזמנה לנופש יום האישה בחו"ל מטעם החברה. באשר למבחן הפיקוח וההשתלבות השופט קבע כי במשך השנים היה פיקוח רציף על המדריכה מבחינה מנהלית ומבחינה מקצועית.


בחינת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות העלתה כי המדריכה לא הורשתה למכור מנויים לחדר הכושר, לא הייתה רשאית להכניס לחדר הכושר מתאמנים שאינם עובדי החברה ואף לא הייתה רשאית להעביר למתאמנים אימונים אישיים בתשלום. על כן, השופט קבע שהמדריכה לא הפעילה עסק עצמאי משלה.


בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה


לאחר הפעלת המבחנים לקביעת קיומם של יחסי עבודה כאמור, השופט קבע שחברת התעופה העסיקה את המדריכה כעובדת, ולפיכך התקיימו בין הצדדים יחסי עובד – מעסיק המזכים את המדריכה בכל הזכויות המוקנות לעובדים שכירים מן המניין.

 

יש לך שאלה?

פורום יחסי עובד מעביד ( מעסיק )


בסופו של דבר השופט קבע כי חברת התעופה תשלם למדריכה פיצויים בסך כולל של 196,445 שקלים עבור פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, פיצוי על אי ביצוע הפרשות לפנסיה, שכר בתקופת אבל והוצאות משפט.


סע"ש 4877-05-18