לאחרונה, בית משפט השלום בקריית שמונה גזר את עונשו של אדם שהואשם בעבירת גניבה בידי עובד. לפי עובדות כתב האישום, במשך כמעט שנתיים הוא גנב יותר מ-68 המחאות של בית העסק שבו עבד, מפעל לעיבוד מתכות שהיה בבעלות דודו. סך ההמחאות הכולל עמד על יותר מ-262 אלף שקלים.


עבירות הגניבה החמורות של העובד כללו אף עבירות זיוף, מכיוון שלאחר שגנב את הצ'קים, העובד היה מזייף את חתימתו של מעסיקו ופודה אותם במזומן. חלק מההמחאות אף שימשו אותו ישירות לצרכיו הפרטיים ולכיסוי על חובות. העובד הסתיר את מעשיו על ידי כך שמילא מוטבים שקריים בהעתק פנקס ההמחאות שנשאר במשרדי החברה.


המאשימה עתרה לעונש של מאסר בפועל לתקופה של שנה וחצי


לדברי המאשימה, העובד ביצע את העבירות בתעוזה רבה לאורך זמן לא מבוטל, תוך שהוא מסכן משמעותית את מעמדו בבית העסק שבו עבד במשך שבע שנים לפני כן. המאשימה ציינה כי העבירות נעשו בתכנון מקדים ובתחכום שהובילו לגילוי המעשים רק זמן רב לאחר תחילת ביצועם ולגרימת נזק ממשי לבית העסק מבחינה כלכלית.


הוזכר כי המעסיק שהיה דודו של העובד, קיבל אותו לעבודה במפעל שבבעלותו וזאת לאחר שהאחרון היה מסובך בחובות כלכליים ונאלץ לברוח מהארץ ולהתגורר בחו"ל לתקופה מסוימת. נטען כי העובד גמל לדודו רעה תחת טובה כשבחר לגנוב ממנו כסף לאחר שסייע לו בשיקומו התעסוקתי.


עוד נטען כי לא תיגרם למשפחתו של העובד פגיעה חריגה אם יוטל עליו עונש של מאסר בפועל, זאת מכיוון שהוא גרוש ובנותיו בגילאי 17 ו-18 ואינן קטינות רכות בשנים. כמו כן הוזכר כי העובד לא הביע חרטה מפורשת על המעשים, ולא התנצל בפני המעסיק על עוגמת הנפש שגרם לו, ולכן יש לגזור עליו עונש מאסר שירתיע אותו ואת הציבור מביצוע עבירות דומות.


ההגנה סברה כי העובד אדם נורמטיבי וכי אין טעם שיישב מאחורי סורג ובריח


מטעם ההגנה נטען כי העובד הוא אדם מן השורה ולא פושע שיש להרחיקו מהציבור, ולכן עונש של מאסר בפועל יכול רק לפגוע בו ולדרדר את מצבו. הסנגור הסביר כי האיש, גרוש בן 45, שירת בצה"ל שירות מלא ובעל תואר ראשון. לדבריו, העובד הבין את חומרת מעשיו ואף נפגע מהם משום שפוטר לאחר שמונה שנות עבודה רציפות מבלי שקיבל פיצויי פיטורין.


המאשימה ציינה שהעובד לא קיבל פיצויים לפי החוק מכיוון שביצע עבירה פלילית של גניבה, אך הסנגור הזכיר כי הוא היה זכאי לעשרות אלפי שקלים בגין ימי חופשה ודמי מחלה שקוזזו מסכום הגניבה. הסנגור טען כי העונש המתאים לעובד הוא שיקום בקהילה בצורת עבודות שירות, מכיוון שהוא מבין את השלכות העבירה וכן נפגע ממנה בעצמו.


לסיכום צוין כי לעובד אין שום עבר פלילי קודם לביצוע עבירות הגניבה, מה שמעיד על כך שאינו נמנה עם עולם הפשע. השופט לא קיבל טענה זו, והסביר כי גניבות כה במהלך תקופה של שנתיים הן עבר פלילי כשלעצמן, וכי לא ניתן להפחית מחומרתן לאור שאר נסיבות המקרה.


על העובד נגזר עונש חמור של 14 חודשי מאסר בפועל, פיצוי למעסיק וקנס

 

השופט קבע כי בעבירות גניבה בידי עובד נפגע הערך החברתי של שמירה על קניינו של אדם, וכן ערך יחסי האמון שבין מעסיק לעובדו. הוא הוסיף כי במקרה הספציפי נפגע גם ערך חברתי של אמון בין בני משפחה, בשל היות העובד אחיינו של המעסיק, בנו של אחיו שנפטר.

השופט ציין כי העבירות נעשו לאורך זמן רב תוך ניצול תום הלב והאמון שבין העובד והמעסיק ללא נקיפות מצפון מצד הנאשם.


הודגש כי חומרת הגניבה נעוצה בסכומים הגדולים של ההמחאות שזייף העובד. השופט ציין כי באותה תקופה בית העסק היה מצוי בקשיים כלכליים והגניבה הייתה עלולה להוביל אותו למצב של פיטורי עובדים וקריסה מוחלטת. כמו כן הוא הזכיר כי בעקבות מעשיו האגואיסטיים של העובד, העבודה וההשקעה רבות שנים מצד הדוד בבית העסק שבבעלותו היו עלולות לרדת לטמיון.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי


השופט קבע כי במקרה הספציפי שיקולי ההרתעה גוברים על פני שיקוליו האישיים של העובד. לכן הוא גזר עליו עונש של שנה וחודשיים מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר בתנאי שלא יבצע עבירות גניבה במשך שלוש שנים לאחר שחרורו, פיצוי של 40 אלף שקלים למעסיק וכן קנס בסך 5,000 שקלים או 50 ימי מאסר נוספים תמורתו.


ת"פ 5775-05-17