בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לאחרונה תביעה אזרחית לפיצויים שהגישו הוריו של בחור שנהרג כנגד הבחור שהורשע בהריגת בנם.


מכתב האישום שהוגש נגד הבחור עלה כי הוא והמנוח נכחו במסיבת שחרור יחד עם חברים נוספים, ובשל מחלוקת שהתפתחה בין החברים, החברים יצאו החוצה והמשיכו להתווכח ולדחוף אחד את השני. לאחר מכן, הבחור והמנוח יצאו החוצה גם כן בכדי לנסות לסייע לחברים שלהם.


מיד לאחר מכן, החל ויכוח גם בין המנוח ובין הבחור שבמהלכו הם גידפו האחד את השני, והמנוח הניף באוויר לבנה שהתכוון לזרוק לכיוון הבחור, אמנם חבריו מנעו ממנו לעשות זאת וחטפו בחזרה את הלבנה כאשר הבחור ממשיך לגדף את המנוח ולהדוף חבר נוסף.


לאחר מכן החברים התרחקו, כאשר חלק מהם החזיקו בבחור וחלק מהם אחזו במנוח במטרה להרחיק אותם האחד מהשני.


מיד לאחר מכן, הבחור התקרב למנוח ולחבר אחר והמשיך בוויכוח בעוד ששאר החברים מנסים לעצור את ההידרדרות של המצב. אמנם, הבחור הצליח להשתחרר מאחיזתם של החברים, הוציא סכין ודקר את המנוח בעוצמה.


המנוח ניסה לקום ולבסוף התמוטט ונפל, והבחור ושאר חבריו חזרו למסיבה.


המנוח פונה לבית החולים שם נפטר בשל הנזק שנגרם לו בעקבות הדקירה החמורה.


השופטת החליטה שלא להשית אשם תורם על המנוח


השופטת נדרשה להכריע בשאלה האם להשית על המנוח אשם תורם ולאחר מכן לקבוע מה גובה הפיצוי ההולם שמגיע להוריו של המנוח שהיו יורשיו.


השופטת התייחסה לעובדה שהבחור החליט להשתחרר מאחיזתם של חבריו ולנסות לפגוע במנוח. כמו כן, השופטת ייחסה חשיבות לכך שכמה רגעים לפני החלטתו של הבחור לפגוע במנוח בסכין, המנוח איים לזרוק עליו לבנה, אמנם מיד לאחר האיום, החברים חטפו מידיו את הלבנה ואף הפרידו בין השניים עד שהיו רחוקים ולכן שהחליט לפגוע במנוח הבחור כבר לא נמצא במצב מאיים והפגיעה לא נעשתה מצורך של הגנה עצמית, ולכן קבעה השופטת כי אין להשית על המנוח אשם תורם.


נוסף על כך, השופטת התייחסה לשאלת הנזק בכדי לקבוע את סכום הפיצוי הראוי. על כן, השופטת ייחסה חשיבות לכך שהמנוח השתחרר מהצבא לפני האירוע ותכנן לעסוק במקצוע הספרות בתור עצמאי.


בשל העובדה שהמנוח היה מצוי בתחילת דרכו המקצועית השופטת חישבה את אובדן ההשתכרות בשנים האבודות על פי גובה השכר הממוצע במשק, כאשר חישוב ההפסד לעבר ולעתיד חושב על פי 30% מהשכר.


השופטת פסקה להוריו של המנוח פיצוי בסך של 170,685 שקלים בגין אובדן השתכרות ולאחר תוספת של ריבית והפרשי הצמדה הסכום עמד על סך של 181,800 שקלים.


כמו כן, פסקה השופטת לטובת הוריו של המנוח פיצוי בסך של 899,200 שקלים בשל אובדן כושר השתכרות מהיום ועד ליום שבו היה מגיע לגיל 67 - בסך הכול 41 שנים.


סך הפיצוי שנפסק לטובת ההורים בגין ראש נזק של אובדן כושר עבודה עמד על 1,081,000 שקלים.


השופטת דחתה את בקשת הורי המנוח לקבלת קצבת זקנה


אמנם, השופטת החליטה שלא לפסוק עבור הוריו של המנוח פיצויים בגין קצבת זקנה ודחתה את בקשתם לפיצוי בגין אבדן הכנסות בשנות גיל הזהב, משום שקבעה כי הפסד זה מתקזז עם סכום הכסף שהמנוח היה אמור להפריש עד גיל הפרישה בכדי להיות זכאי לקצבה זו.


כמו כן, השופטת דחתה את בקשת הורי המנוח לפיצוי בגין אובדן שירותי בן משום שפיצויים אלו מתקבלים רק במקרים מיוחדים וחריגים ולא הוכחו מאפיינים מיוחדים של המשפחה שבגינם מגיע פיצוי עבור ראש נזק זה.


יתר על כן, השופטת פסקה לטובת הוריו של המנוח פיצויים בגין ראש נזק של כאב, סבל וקיצור תוחלת חיים בסך של 800,000 שקלים.


כמו כן, השופטת פסקה פיצויים בסכום של 10,000 שקלים לטובת הוריו של המנוח בגין ראש נזק של הוצאות קבורה ומצבה.


לבסוף, התייחסה השופטת לגזר הדין הפלילי שבמסגרתו הורשע הבחור בהריגת הבן, ובו נפסק לטובת הוריו של המנוח פיצויים בסך 250,000 שקלים, וקבעה כי אם הסכום אכן ישולם להורים יש לנכות אותו מהסכום הכולל שנפסק לטובתם במסגרת ההליך האזרחי.


על כן, פסקה השופטת לטובת הוריו של המנוח פיצוי כולל של 1,891,000 שקלים אותם ישלם הבחור בתוספת של שכר טרחת עורך הדין בסך של 250,000 שקלים, סך הפיצוי הכולל עמד על 2,141,000 בניכוי הסכום שנפסק במסגרת ההליך הפלילי.


ת"א 8789-12-18