בפס"ד 26162-08-17 קבע ביהמ"ש המחוזי כי מאחר שבמועד הוויתור היה החייב כבר שקוע בחובות, הרי שמדובר בהענקה אסורה לאחיותיו ודינה להתבטל. המשמעות האופרטיבית להחלטה היא שחלקו בדירה יעבור למנהל המיוחד שימכור את חלקו לצורך כיסוי חובותיו.


החייב הגיש את הבקשה לפשיטת רגל שלוש שנים קודם לכן והסתלק מהעיזבון של הוריו

 

הוריו המנוחים של החייב לא הותירו צוואה וזכויותיהם בדירה היו אמורות להתחלק על פי דין לששת ילדיהם. החייב ושני אחיו הסתלקו מהעיזבון וכך יצא שאחיותיו זכו במנה גדולה יותר בדירה מזה שהיו אמורות לקבל.

 

מנהל העיזבון ביקש לבטל את ההסתלקות של החייב בטענה שמדובר בהענקה אסורה לפי פקודת פשיטת הרגל, שכן החייב ויתר על חלקו כבר שהיה בחדלות פירעון ונוהלו נגדו הליכי גבייה. החייב ואחיותיו טענו מנגד כי בזמנו הוריו סייעו לחייב ולאחיו לכסות חובות ולצורך כך מכרו מגרש ונכסים נוספים, ובתמורה ביקשו מהם לוותר על חלקם בדירה לטובת האחיות.

 

החייב טען שההסתלקות משקפת למעשה את רצון ההורים ומהווה מימוש צוואה שבעל-פה. עוד נטען כי אפשר לראות בוויתור זה מעין תשלום או החזר להוריו, ולכן לא מדובר ב"העברה ללא תמורה" המהווה את אחד התנאים לביטול הענקה אסורה. בהמשך הוסיפו שאין זה ממנהגי עדתם לערוך צוואה בכתב.


המנהל המיוחד הבהיר שלא ניתן לטעון לקיומה של צוואה בעל פה כשטענה כזו לא הועלתה כשהוגשו הבקשות לצווי הירושה

 

עוד נטען כי הצוואה הנטענת אף לא עומדת בתנאי חוק הירושה לצוואה בעל פה. גם הטענה שמדובר במעין תשלום להורים לא יכולה לעמוד לטענתו כיוון שלא ההורים קיבלו את התמורה. מי שקיבל אותה הן האחיות, שלא שילמו דבר ואף היו מודעות לכך שהחייב בקשיים.


ביהמ"ש קיבל את טענות המנהל המיוחד והבהיר כי "רצון של אדם ביחס למעשה שייעשה ברכושו יכול לבוא לידי ביטוי משפטי רק בצוואה תקפה לפי הדין... אין אפשרות משפטית ליצור בתיק זה דרך חדשה ליצירת צוואה".


באשר לטענת התמורה ציין ביהמ"ש כי אין כל אסמכתא לכך שהוויתור היה בבחינת החזר, מה גם שאין זיקה בין מי שנתן את הכספים לבין מי שקיבל את הדירה שלא שילמו דבר. עוד הוסיף כי האחיות אף לא עומדות בדרישת תום הלב שכן הן קיבלו את הזכויות בזמן שידעו על ההסתבכות של אחיהם.


ביהמ"ש ביטל את ההסתלקות והורה למנהל המיוחד להגיש בקשה מתאימה לפירוק השיתוף בדירה, ולחילופין למכירת חלקו של החייב בדירה, בתוך 30 ימים.