מה היו נסיבות פציעתו של עובד באתר בנייה, אשר נפגע באופן קשה בראשו במהלך העבודה? מהי אחריותה של חברת הבנייה לספק לעובדיה ציוד והדרכה למניעת תאונות קשות? ומהו הנזק שנגרם לעובד בעקבות פגיעת הראש?
אלו השאלות המרכזיות שבהן דן לאחרונה בית משפט השלום בנצרת, במסגרת תביעה שהגיש העובד, גבר בשנות ה-40 לחייו, כנגד חברת הבנייה שהעסיקה אותו. התאונה אירעה בשנת 2014, באתר בנייה בחיפה, כאשר חפץ כבד נפל מגובה רב ופגע בראשו של העובד.
בית המשפט הטיל את מלוא האחריות על חברת הבנייה, וקבע שלא הקפידה על אמצעי בטיחות ראויים
כתוצאה מהתאונה סבל התובע מפגיעה מוחית נרחבת, עבר ניתוח ואובחן עם נזקים קוגניטיביים ופסיכיאטריים. חברת הבנייה טענה להגנתה כי כלל לא ברור אם הפגיעה אכן התרחשה בעקבות נפילת חפץ כבד, והטילה את האחריות על העובד משום שלא חבש קסדה.
ואולם, השופטת קבעה באופן נחרץ כי האחריות מוטלת על החברה, אשר כבר הורשעה בבית הדין לעבודה בגין אי הדרכת העובד, ושם הודתה בנסיבות התאונה. לאור שיעור נכותו התפקודית שנקבע על 100%, שיעור נכותו הרפואית שנקבע על כ-60% ונתונים נוספים כגון גילו ובסיס השכר שלו, סכום הפיצויים הועמד על סך של שני מיליון ו-144 אלף שקלים. לאחר ניכוי תשלומי שהתקבלו מהביטוח הלאומי, חויבה החברה בפיצויים בסך של כ-214 אלף שקלים וכמו כן תשלם את הוצאות המשפט בסכום כולל של 36 אלף שקלים.
העובד החל את עבודתו רק שלושה חודשים לפני התאונה, ללא הדרכה מתאימה וללא כלי עבודה בטיחותיים
בנוגע לנסיבות התאונה, קיבלה השופטת את גרסתו של התובע במלואה, בין היתר מאחר שהחברה כלל לא הגישה עדויות מטעמה, וכן לאור הנתונים לגבי הפציעה שהתגלו במסגרת הרשעת החברה באי הדרכת העובד.
לאור זאת קבעה השופטת כי החברה התרשלה בכך שלא סיפקה לעובד את ההדרכה והכלים אשר היו יכולים להגן עליו מפני הפגיעה החמורה או להפחית בחומרת הנזק. עוד קבעה השופטת כי לא מצאה סיבה להטיל על העובד אשם תורם כלל, והטילה את מלוא האחריות על המעסיקה.
מהו הנזק הרפואי שנגרם לעובד בעקבות הפגיעה המוחית וכיצד הוא השפיע על תפקודו היומיומי?
בעקבות פגיעת הראש, פונה העובד לבית החולים ושם אובחן עם שברים בגולגולת ופגיעה מוחית. הוא עבר ניתוח ולאחר שחרורו אובחן עם פגיעות נפשיות ונוירולוגיות. הביטוח הלאומי הכיר בו כנפגע תאונת עבודה.
מאז התאונה סובל התובע מסחרחורות וכאבי ראש, סיוטים, נדודי שינה וחולשה. שני הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם, ולאור הפערים ביניהן מינה בית המשפט מומחים רפואיים מטעמו, ולבסוף קבעה השופטת כי נכותו הנוירולוגית עומדת על שיעור של 40%, וכי נכותו הפסיכיאטרית היא בשיעור של 20%. נכות נוספת בשיעור של 10% נקבעה בגין חוסר בעצם הגולגולת, ובסופו של דבר נכותו המשוקללת הועמדה על שיעור של כ-57%.
בכל הנוגע לנכותו התפקודית, התייחסה השופטת לכך שמאז הפציעה, התובע לא חזר עוד לעבוד. על כן נקבעה נכותו התפקודית על שיעור של 100%.
כיצד נקבע סכום הפיצויים שנדרשה החברה לשלם?
מאחר שלא חזר לעבוד יותר, ועל בסיס שכרו במועד התאונה, קבעה השופטת כי העובד זכאי לקבל פיצויים עבור הפסדי שכר לעבר בסכום של 528 אלף שקלים. עבור הפסדי שכר לעתיד, ומתוך הנחה שאף לא ישוב לעבוד - נקבעו לו פיצויים בסכום של מיליון ו-300 אלף שקלים. כמו כן, עבור הפסד תנאים סוציאליים כגון פגיעה בפנסיה הוא יקבל סך של 230 אלף שקלים.
מעבר לכך, לאור העובדה שהוא נזקק לטיפול צמוד מבני משפחתו ומתגורר אצל הוריו, העמידה השופטת פיצוי עבור עזרה מהזולת בסכום של 60 אלף שקלים. סכום נוסף של 20 אלף שקלים נקבע עבור הוצאות רפואיות, ולבסוף קבעה השופטת כי התובע יקבל פיצוי עבור כאב וסבל בסכום של 200 אלף שקלים.
יש לך שאלה?
מהסכום הכולל שהגיע לסך של שני מיליון ו-358 אלף שקלים, נוכו הסכומים שקיבל התובע מהביטוח הלאומי, כך שבסופו של דבר נקבע כי החברה חייבת לשלם לו פיצויים בסכום של כ-214 אלף שקלים, וכן לשאת בהוצאות המשפט בסך של 35 אלף שקלים.
ת"א 45583-12-15
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.JPG)
