בערוב ימיו, כשהגיע לגיל 84, חלה פ' בדימנסיה קשה, בפרקינסון ובחוליים נוספים שגרמו לו לקרוס למצב סיעודי. או אז גילה את שרבים מאיתנו לא מעלים על דעתם: מדינת ישראל הפקירה את החולים הסיעודיים בידי טייקוני ביטוח ומומחים רפואיים תאבי בצע המוכנים לרמוס גם קשישים חסרי ישע. מצד שני, פ' יגלה גם קרן אור באפילה בדמות שופט עם "לב שומע", כמאמר שלמה המלך.
פ' היה מבוטח בחברת כלל במסגרת פוליסה קולקטיבית למבוטחי קופת חולים לאומית. כל המומחים הרפואיים שטיפלו בו במהלך שנותיו האחרונות ובכללם מומחים מהדרגה הראשונה, הפסיכיאטר ד"ר משה ברוך, הנוירולוג פרופ' מנחם שדה והפסיכוגריאטר ד"ר אילן בר, קבעו שהוא נמצא ברמת הסיעודיות ותשישות הנפש הגבוהה ביותר. אפילו רופאי הביטוח הלאומי אישרו זאת והעניקו לו את דרגת הסיעודיות הגבוהה ביותר (רמה 6). רק רופאי חברת כלל, הנוירולוגים ד"ר אבו סנינה וד"ר ישי איליאייב, קבעו כי למרות שלל מחלותיו ומגבלותיו הוא מתפקד עצמאית ואינו זקוק לכל סיוע.
בני משפחתו של פ' פנו לעזרת בית משפט השלום ברמלה. לאור המחלוקות הקוטביות, מינה בית המשפט כמומחית מטעמו את ד"ר לודמילה זיידנברג, מנהלת המחלקה הנוירו- גריאטרית בבית החולים בית רבקה בפתח תקווה.
והנה ראה זה פלא. בחוות דעת שהשתרעה על פני עמוד אחד, קבעה ד"ר לודמילה זיידנברג כי פ' חידש את נעוריו. למעט השגחה בעת הרחצה, אינו זקוק לסיוע סיעודי.
בחקירתה הנגדית בבית המשפט, הפגינה ד"ר לודמילה זיידנברג, התנשאות וזלזול בכל המומחים שטיפלו במנוח וגם ביכולת הבנת השופטים. אט אט הסתבר כי ההתנשאות והזלזול לא באו אלא כדי לכסות על חוסר מהימנות, שטחיות, עצלנות והעדר תשומת לב לפרטים.
כך כתב השופט זכריה ימיני בפסק דינו: "אכן, בית המשפט יפסול חוות דעת של מומחה מטעמו רק לעיתים רחוקות, מנימוקים כבדי משקל וסיבה בולטת לעין. מקרה זה הוא אחד המקרים הנדירים בו יש לפסול את חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט ולא לייחס לה משקל כלל".
"החקירה הנגדית של המומחית", המשיך השופט ימיני, "רק חיזקה את הצורך לפסול את חוות דעתה. עדותה הותירה רושם לא מהימן כאשר התחמקה ממענה לשאלות, שלא הסתדרו עם קביעתה הסופית. ניכר כי לא ביצעה את עבודתה בשקידה ראויה, ולא בדקה פרטים מהותיים ובסיסיים אודות המבוטח".
בניגוד לתפקיד שהוטל עליה, המשיך השופט ימיני, המומחית לא בדקה אם מצבו התפקודי והקוגניטיבי של המבוטח, עונה על הגדרת "תשוש נפש" בפוליסת הסיעוד. לשיטתה של המומחית, גם אין לתת אמון במבחנים המקובלים בתחום הסיעוד, כמו מבחן MOCA ומיני מנטל, בהם מרבים משתמשים המומחים האחרים. אלא שד"ר זיידנברג גם לא חשפה את המבחנים שהיא ביצעה או שיש לבצע לשיטתה. היא גם לא הביאה כל תימוכין לנכונות כפירתה במבחנים המקובלים. היה לה רק מענה אחד: "בית המשפט אינו מסתכל או מבין את התוצאות המספריות של המבחנים המקובלים".
לאור האמור, פסק השופט, אין להסתמך על חוות דעתה ועדותה של ד"ר לודמילה זיידנברג.
כעת פנה השופט ימיני לבחון את חוות דעת המומחים מטעם כלל. השופט הבחין כי בחוות דעת של רופאי הביטוח קיים הבדל תהומי בין הממצאים לבין המסקנה הסופית מאותם ממצאים. במקרה של פ' הממצאים הרפואיים, התפקודיים והקוגנטיביים העידו כי אין ספק שהמבוטח סיעודי. זאת בעוד שמסקנתם הסופית של מומחי כלל הייתה שהמבוטח אינו סיעודי. טריק זה מאפשר לחברת הביטוח לדחות את תביעת המבוטח ולגלגל עיניים בהסבר שאנשיה הסתמכו בתום לב על המסקנה הסופית של מומחים רפואיים.
בסופו של יום, בהתבסס על חוות דעת המומחים שטיפלו במנוח, על הממצאים בחוות דעת מומחי כלל, על קביעת המוסד לביטוח לאומי, על עדויות בני המשפחה ומנהלת ואוחת סיעודית של מועדון היום לקשיש בתל השומר בו שהה פ' בערוב ימיו, פסק השופט זכריה ימיני כי פ' היה מצוי במצב סיעודי.
כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין, הלך פ' לעולמו. ניתן היה לצפות, כי כלל תביע התנצלות וצער על שבאחרית ימיו ניהלה נגד המנוח מאבק משפטי מיותר, מתיש ומשפיל. אולם ימים ספורים לאחר קבורתו, במקום מכתב התנצלות, קיבלו בני משפחתו האבלים מכתב התראה.
על פי המידע שבידינו, נרשם במכתב, המנוח נפטר באמצע החודש האחרון לחייו ואנחנו שלמנו לו גמלת סיעוד עד לסוף אותו חודש. אם לא תחזירו תוך 30 יום את יתרת הגמלה בסך 2,779 שקל ששילמנו ביתר "ניאלץ לנקוט בהליכים משפטיים במסגרתם תידרשו לשלם הוצאות נוספות, לרבות שכר טרחת עו"ד. בנוסף תחויבו בהוצאות נוספות ושכר טרחת עו"ד נוסף במסגרת הליכים משפטיים לגביית סכום ההחזר, לרבות הליכי גבייה בהוצל"פ, עד לתשלום מלוא סכום ההחזר".
הנה כי כן, חברות הביטוח מגלות רשעות ואכזריות כלפי החולים הסיעודיים לא רק עד למותם, אלא גם לאחר קבורתם.
