בית המשפט השלום בראשון לציון האריך הבוקר את מעצרה של הזמרת ושופטת "כוכב נולד", מרגלית צנעני, אשר נעצרה אמש בחשד לסחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע. היות ולצנעני אין עבר פלילי, ונאמר כי היא משתפת פעולה מלאה עם חוקריה, מדובר בצעד חריג מבחינת בית המשפט. פרשנים פוליטיים גורסים כי הארכת מעצרה של הזמרת המצליחה יכולה לנבוע מכך שהראיות בתיק כנגדה מוצקות ממה שסברו סנגוריה בתחילה. כמו כן, מעצרם של בנה של צנעני, אסף, וכן חשודים נוספים בפרשה, הוארכו אף הם.
יש לכם שאלה?
השופטת, שירלי דקל, אשר קיבלתה את בקשתה של המשטרה להאריך את מעצר הזמרת, כתבה בהחלטתה כי קיים חשד סביר לכך שהנאשמת ביצעה את המיוחס לה. אי לכך, ובהתחשב באופי בפעולות החקירה כנטען על ידי המשטרה, אין לשחרר את העצורה אף לא לחלופת מעצר. מדובר במקרה בו קיים חשש של ממש לשיבוש הליכי חקירה, כתבה השופטת. עורך דינה של צנעני מסר לאתר "הארץ" כי בית המשפט שגה בהארכת מעצרה של מרשתו ובכוונת ההגנה לפנות עוד היום לבית המשפט המחוזי בכדי לערער על ההחלטה.
מהי סחיטה באיומים?
עבירת סחיטה באיומים הינה עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין תשל"ז-1977. מדובר בעבירה אשר מכוונת לאלץ אדם, על ידי איומים, לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה אשר הוא רשאי לעשות. כאשר מעשה כגון דא בוצע על ידי הנאשם, מתגבשת עבירת סחיטה באיומים גם אם לא עלה בידיו של הנאשם להשיג את מטרתו באמצעות האיום. הצלחתו של האיום מהווה אפוא מרכיב חמור מבחינת ענישת הנאשם לאחר הרשעתו, והדבר יכול לעלות את העונש המרבי בגין העבירה משבע שנים לתשע שנים.
על מנת לבחון האם פעולה מסוימת עולה כדי סחיטה באיומים, יש לבחון את הסוגיה באובייקטיביות ולעמוד על תוכנם של הדברים בהתאם לנסיבות המקרה. דהיינו, יש לשאול האם יש בדברים כדי להטיל אימה על אדם מן היישוב. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי "יותר מאדם אחד חי ביישוב וכל אדם לובש צורה אחרת ומקבל דברים באופן שונה".
אזהרה או איום - מה ההבדל?
נאשמים רבים אשר מוגש כנגדם כתב אישום בגין סחיטה באיומים טוענים לא אחת כי מדובר באזהרה ולא באיום. אכן, הפסיקה הכירה בהבדל שבין איום לפי משמעותו בסעיפים 428 ו-192 לחוק העונשין, לבין עצה או אזהרה אשר אינן באות בגדרי עבירות האיומים לפי החוק. הקו בין איום לאזהרה או עצה שורטט על ידי השופטים גולדברג וברק בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל פ"ד מג (3) 373, 378. בעניין ליכטמן נקבעו שני מבחנים לעניין זה – מבחן השליטה ומבחן המהות.
מבחן המהות עוסק בשאלה האם הייתה למאיים השפעה או שליטה על אפשרות לממש את הסכנה אשר עליה התריע. במידה והתשובה לשאלה זו חיובית, יש לראות את הדובר כמאיים ולא כמזהיר. המבחן המכריע בנוגע לאיום הינו מבחן המהות. דהיינו, מהו טיב ומהות הדברים אשר נאמרו.
השופט ברק הביא לעניין זה דוגמא נוספת המסבירה את ההבדל בין איום לאזהרה. כאשר א' אומר לב' – "אם לא תשלם כסף אתה עלול לקבל מכות". במידה והמכה הפוטנציאלי ממנו א' מתריע הוא ג', לא מדובר באיום אלא באזהרה. עם זאת, במידה והמכה הינו א', עסקינן באיום. יודגש כי אין צורך שא' יכה את ב' באופן אישי, ודי בכך שהוא יכול לשלוט בתוצאות אי תשלום הכספים על ידי ב' לפי אזהרתו בכדי שדבריו יעלו כדי איום של ממש. ברק הרחיב סוגיה בכך שיש לבחון מהן שאיפותיו של א' באומרו את הדברים לב'. האם הוא מעוניין בראשית הדברים או בסופם. דהיינו, האם הוא מעוניין שב' ישלם את הכספים האמורים, או שמא הוא מבקש למנוע את המכות אותם עלול ב' לקבל במידה ולא ישלם את הכסף.
מבחן ההקשר - מי אמר? מה אמר? מדוע אמר?
לצד מבחנים אלו, אשר הובאו לעיל, ישנו מבחן נוסף אשר יכול לבחון האם מדובר באיום או באזהרה. מבחן זה הינו מבחן ההקשר. על פי מבחן זה, בית המשפט שואל שלוש שאלות: מה אמר? מי אמר? מדוע אמר? מבחן ה'מה' מתמקד אפוא בשאלת מעשה העבירה. יודגש כי איומים יכולים להיות שלא בדרך של דיבור אלא גם על ידי התנהגות ללא מילים או סימנים. מבחן ה'מי' נוגע לקשר שבין האומר לבין מעשה האיום. דהיינו, מהו אופיו של האיום והאם הוא קשור למאיים. מטרתו של מבחן ה'מדוע' הינה לבחון את הכוונה אשר עמדה מאחורי המעשה, כנדרש במשפט הפלילי.
בית המשפט יכול להגיע למסקנה בנוגע לאופי הדברים, והאם מדובר באיום, על ידי שקלול שלושת המבחנים. מבחנים אלו נחוצים בעיקר במקרים בהם הדברים אשר נאמרו על ידי הסוחט לא נעשו בטון תקיף אלא בעקיפין, או כפי שהוגדר בבית המשפט לא אחת "בטון רך ובמתק שפתיים". הלכה פסוקה היא כי לעיתים גם שפה המשוחה בדבש עלולה לטמון בחובה עוקץ ואף ארס קטלני. לאמור, עבירת איומים איננה רק עניין טכני אלא היא קשורה באופן ישיר לקונטקסט בו היא נאמרה. לא מצופה מכל מאיים להצהיר בפני המאוים, בריש גלי, כי הוא מעוניין לאיים עליו ולעבור עבירה פלילית.
מבחינה רחבה יותר, מהותו של מבחן ההקשר הינה לבחון את שלל הפרמטרים של עבירת הסחיטה באיומים כאשר הסוחט טוען שלא באיומים עסקינן אלא באזהרה או עצה בלבד. לסיכום, בעבירות כגון אלו יש צורך לבחון את ההקשר בו הדברים נאמרו, קל וחומר כאשר מדובר בתיקים בהם א' סוחט את ב' באיומים באמצעות פנייה לג' או לארגון פשיעה אשר בראשו ג' עומד. בסיטואציות כגון דא, בית המשפט בוחן בזכוכית מגדלת את מהות המעשה והשליטה של א' בנעשה באופן הנאמן ביותר למציאות.
.JPG)
