תופעת המסתננים הנכנסים לישראל דרך גבול מצרים תופסת לא אחת את כותרות העיתונים. בישראל, קיימת מדיניות אי-הרחקה בנוגע לאזרחים אשר נשקפת להם סכנת חיים במולדתם. אחת המדינות "המובילות" בעניין זה הינה אריתריאה. אי לכך, נמצאים בישראל עשרות אלפי מהגרים אריתריאים המוגדרים כפליטים שאין להרחיקם מהמדינה. האם קשר נישואין עם אזרח אריתריאי השוהה בישראל מכוח ההגנה הקיבוצית הנ"ל, מקים זכות ישיבה במדינה לעובדת זרה אשר אשרת עבודתה פקעה? האם יינתן צו ביניים אשר ימנע את גירושה של האישה מישראל, עד למתן פסק הדין בעתירתה? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט העליון במקרה שלהלן.

 

יש לכם שאלה?

פורום ויזה לישראל | אזרחות ישראלית


מדובר באזרח אריתריאי השוהה בישראל מכוח מדיניות אי ההרחקה הזמנית, אשר התחתן עם אזרחית הודית שנכנסה למדינה על בסיס אשרת עבודה (מסוג ב/1 לתחום הסיעוד) ונשארה במדינה שלא כדין לאחר פקיעתה. חמישה חודשים לפני החתונה, העובדת הסיעודית הגישה בקשה ל"מקלט מדיני" אך בקשתה נדחתה ונקבע כי היא לא הייתה זקוקה למקלט אלא שיקוליה היו כלכליים גרידא. כמו כן, חודשיים לאחר שבני הזוג נישאו, נולד בנם המשותף.


כעבור כשנה מהולדת הילד, האם ובנה נעצרו בגין שהייה שלא כדין בישראל. ממונה ביקורת הגבולות ערך לאם שימוע. במהלך השימוע, האישה מסרה כי היא מודעת לכך שרישיון הישיבה שלה בישראל פקע. עם זאת, היא ביקשה כי היות והיא נשואה לאזרח אריתריאי, ובני הזוג אינם מעוניינים לעבור להודו, היא רוצה להישאר בישראל. ממונה ביקורת הגבולות קבע כי יש לגרש את העובדת הסיעודית ובנה, ובני הזוג הגישו עתירה כנגד החלטה זו.


בית המשפט עוצר את הגירוש


במקביל, הוגשה בקשה למתן צו ביניים לדחות את הגירוש. הבקשה לצו הזמני נדחתה. אי לכך, בני הזוג פנו לבית המשפט העליון וטענו כי לא קיים נוהל מסודר במשרד הפנים המתייחס למצב שבו אדם ללא רישיון ישיבה בישראל מבקש להישאר במדינה מכוח קשר נישואין כנה ואמיתי לאדם הנמצא במדינה מכוח מדיניות אי הרחקה. לטענתם, הם לא היו יכולים "להיאבק" על זכותם להישאר כמשפחה בישראל, וזאת בגין העדר נוהל מתאים. בני הזוג הוסיפו כי בית המשפט לעניינים מנהליים התעלם אפוא מ"הפגיעה הקשה אשר עלולה להיגרם להם בכך שמשפחתם תיקרע".


משרד הפנים התנגד לבקשה למתן הצו הזמני. נטען כי מדובר בעתירה אשר סיכוייה אינם גבוהים, וזאת משום שמעולם לא הוגשה על ידי בני הזוג בקשה לאיחוד משפחות. כמו כן, משרד הפנים טען כי קיום משפחה עם אזרח אריתריאי איננו מקים לבני הזוג את הזכות לממש את משפחתם בישראל. זאת ועוד, משרד הפנים טען כי מאזן הנוחות לא נטה לטובתה של המבקשת וזאת משום שבמידה ועתירתה תתקבל, היא תוכל לשוב לישראל.


בית המשפט העליון קיבל את הבקשה והורה על מתן צו ביניים האוסר על הרחקתה של האישה מישראל עד למתן פסק הדין בעניינה. מבחינת סיכויי העתירה, נקבע כי לא היה מקום לדון בשלב מקדמי זה בסיכוייה של העתירה, ועל כן ההחלטה התקבלה בהתאם למאזן הנוחות. לאחר שמאזן הנוחות נבחן, בית המשפט קבע כי היות והדיון בעתירה אמור להיות קרוב ביותר (בתוך מספר ימים ממתן פסק הדין), יש לאפשר לאישה ולבנה להישאר בארץ ולהיות נוכחים בדיון המתנהל בעניינם, וזאת עד להכרעה בעתירתם. באשר לשהייתם במשמורת, נקבע כי הם יעמדו בפני בית הדין לביקורת משמורת, בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, וזה "יפעל כחוכמתו".