בג"ץ 5144/12


ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל חרירי, נרצח בפברואר 2005 בביירות כאשר מכונית תופת התפוצצה ליד שיירת רכבים בה נסע. לאחר הפעולה, ארגון "הישועה והג'יהאד בסוריה" לקח על עצמו את האחריות למעשה. עם זאת, התקשורת הבינלאומית, וכך גם אזרחים רבים בלבנון, היו סבורים כי יש להפנות את האצבע המאשימה דווקא כלפי ממשלת סוריה ועושה דברה בלבנון - ארגון החיזבאללה. לפני כשנה, ביוני 2011, התובע הכללי בלבנון קיבל מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ארבעה כתבי אישום בעקבות הרצח אשר קשרו את המעשים לארבעה פעילי חיזבאללה. עם זאת, בישראל יש מי שחושב אחרת.

 

העתירה אשר הוגשה לבג"צ ביקשה לפתוח בחקירה כנגד מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, בעקבות מעורבות לכאורה בפרשת הרצח. בית המשפט העליון, בהחלטה קצרה ונחרצת, דחה את העתירה על הסף והגדיר אותה "טורדנית". העתירה הוגשה על ידי מרואן דלאל, לשעבר עורך דין בארגון עדאללה, ובמסגרתה נשאל היועץ המשפטי לממשלה מדוע לא לפתוח בחקירה כנגד דגן.


העותר טען כי בהתפוצצות מכונית התופת היו מעורבים זרועות הביטחון הישראליים ובמיוחד ניכרה מעורבותו של ראש המוסד לשעבר. עם זאת, בג"צ דחה את העתירה וקבע כי העותר לא הציג ולו בדל ראיה לטענותיו. למעשה, העותר התבסס בעיקר על "כתבות פובליציסטיות". יודגש כי העותר העלה גם טענות כנגד ממצאי החקירה הבינלאומית. "רוב רובן של האסמכתאות שאליהן מפנה העותר הן בגדר מחשבות והגיגים של עיתונאים שפורסמו עלי דף, אך אין בהן לבדן כדי להוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט המנהלי, את הטענות המועלות על ידו, ולוּ לכאורה", נכתב בפסק הדין, "יתרה מזאת, לא היה בראיות לכשעצמן כדי להצביע על התנהלות פגומה כלשהי של הרשות שהייתה יכולה להצדיק את התערבות בית המשפט העליון".