הוא קברניט מרשים, איש עסקים ומדריך סקי בתחביבו. בן 53 נשוי עם ילדים בוגרים.

 

היא רווקה בת 43, אשת שיווק בכירה באותה חברת טיסה בה עבד.

 

הם בילו יחד מידי פעם. כמעט בכל פעם שהתראו, היא טרחה לציין בפניו שאינה מעוניינת בילדים ושבחרה בחיי רווקות לנצח וכמובן שהיא לוקחת גלולות. הוא "קנה" את הסיפור ונפל בפח. כשמלאו לה כבר 44, היא נכנסה להריון ותבעה ממנו מזונות עבור התינוקת, שמעולם לא רצה.

 

הוא סיפר לשופטת שהיתה ביניהם הבנה,שמדובר בכיף רגעי של פעם בחודש לערך. היא "בילפה" אותו שהיא לוקחת גלולות ורק אחר כך הסתבר לו, שהיא היתה מטופלת אצל מומחה לפריון. הגרסה שלה היתה שונה כמובן. היא ספרה לשופטת, שהיה ביניהם רומן אהבה לוהט והוא הבטיח שיעזוב את אשתו. כבוד השופטת, שלא נולדה אתמול, האמינה דווקא לו. איכשהוא זה נראה לה הגיוני יותר, שבמצבו, לא התחשק לו בכלל לחתל תינוקת, שנולדה ברומן אסור.

 

יחד עם זאת קבעה השופטת:" התינוקת צריכה לאכול". היא הסבירה לאב הטרי והלא מאושר, שהחוק בישראל קובע, שאין הבחנה בין תינוק "חוקי" לתינוק "בלתי חוקי". לא משנה אם הצדדים לא התחתנו או אם התינוקת נולדה כתוצאה מגנבת זרע, הוא אביה הביולוגי של התינוקת וקשר זה מחייב אותו לדאוג לצרכיה. במילים אחרות: על הסטוצ' הזה הוא יצטרך לשלם משכנתא של לפחות 20 שנה, שלא לדבר על הרס חייו המשפחתיים.

 

בחירוק שיניים, הוא שאל את כבודה, האם אין כל משמעות לכך, שהבחירה להביא את התינוקת לעולם, היתה של האשה בלבד, שהשתמשה בו ככלי להגשמת רצונותיה הכמוסים, תוך שהיא משקרת לו ומרמה אותו. כבודה הסבירה לו, שאין מחיר מופחת של מזונות, אבל יש "מבצעים".

 

כדי להבין איך ביהמ"ש מתחשב בעובדה שמדובר באב בעל כורחו, צריך להבין ממה מורכב תשלום המזונות. המזונות מתחלקים, כמו כל דבר, לשני חלקים: המזונות ההכרחיים והמזונות מדין צדקה. מזונות הכרחיים הם המזונות ההכרחיים לקיום מינימאלי, כלומר משולמים עבור מגורים, מזון, ביגוד והנעלה.

 

תשלום מזונות אלה חל על האב בלבד. המזונות עבור הצרכים הנוספים כמו: חינוך, תרבות וכל מה שקשור לרמת חיים- נקראים מזונות מדין צדקה. צדקה כידוע, נותן רק מי שיכול לקיים את עצמו ונשאר לו עודף.

 

כשמדובר על מזונות צדקה, בודקים את גם את היכולת של האשה לפרנס. כשמדובר בתינוקת שהאשה בחרה להביא לעולם, בידיעה שהיא מן הסתם, תגדל אותה לבד, הרי שהיא לוקחת על עצמה אחריות גדולה יותר. היא לא יכולה לדרוש מהאב לספק לתינוקת את רמת החיים שהיא קובעת. לכן יתכן מצב שביהמ"ש ילך לקראת האב ויקבע שעליו לשלם רק את המזונות ההכרחיים.

 

במקרה שלנו, טענה אשת השיווק כי, הקברניט צריך לשלם לה, במסגרת תשלום המזונות, גם את הוצאות הטיפול בתינוקת. חובת האב במזונות התינוקת כוללת גם את החובה לטפל בה ישירות, או לשלם את הוצאות הטיפול, למי שמטפל בה במקומו.

 

מטרת דמי הטיפול הינה לפצות את האם עבור טיפולה הישיר, או עבור הוצאותיה לטיפול חיצוני כגון: קייטנות, שמירה אצל מטפלת, מעון וכד' . בענין זה קבעה השופטת כי, לאור התרשמותה שהאב התנגד נחרצות להריון, עליו לשלם דמי טיפול מופחתים.

 

 

דעה: מי שמאמין לרווקה מעל גיל 40 שהיא אינה רוצה ילדים, שישלם את המחיר.