מוות של ילד עקב מחלה גורר אחריו, מלבד כאב לב עצום, גם אינספור שאלות בנוגע לטיפול הרפואי שקיבל הילד: האם פונה בזמן לבית החולים, האם קיבל את היחס המגיע לו, האם בוצעו כל הבדיקות הנחוצות והאם היה משהו שהיה יכול לשנות את גורלו של הילד, או שמא מדובר היה במצב חסר סיכוי.
יש לכם שאלה?
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים
פורום רשלנות רפואית באבחון
תשובות לשאלות אלה ניסה למצוא בית משפט המחוזי בחיפה, בתיק בו הורים שאיבדו את בנם בן השש, תבעו בשם עזבונו ובשמם פיצויים מבית החולים הממשלתי שטיפל בילד, שלקה בדלקת קרום המוח.
המתמחה הורתה על בדיקת CT טרם הניקור המותני
השתלשלות המקרה המצער: בעקבות כאבי אוזניים, לקחה האם את בנה לרופא ילדים, שהפנה לרופא אף אוזן גרון. זה רשם לה טיפול ושחרר את הילד לביתו.
בבוקר למחרת, הבחינה האם כי מצבו של הילד החמיר. היא נתנה לו את הטיפול התרופתי שנרשם לו וגם אקמול. בשעת בוקר מוקדמת נסעו ההורים לקופת חולים, שם אבחנה האחות כי המצב בכי רע וציידה אותם בטופס הפנייה למיון ילדים.
במיון נבדק הילד בידי רופאה מתמחה, שעמדה בפני סיום המשמרת שלה. לאחר שערכה בדיקה לילד, אבחנה חשד לדלקת קרום המוח, רשמה לילד טיפול אנטיביוטי והורתה לערוך לו בדיקת עיניים, בדיקת CT וניקור מותני.
הילד עבר בדיקת עיניים, אך לא ברור אם זו בוצעה לפני או אחרי הניקור המותני, כיוון שלא צוינה שעה בדו"ח. בדיקת העיניים הסתיימה ללא ממצאים. שעה לאחר שבוצע בילד ניקור מותני, בו שואבים נוזל מעמוד השדרה באזור המותן, הילד התחיל לפרכס. כעבור מספר ניסיונות החייאה נקבע מותו.
בדיקת CT הייתה מונעת מצב של הרניאציה
בטענה לרשלנות רפואית, הציגו התובעים חוות דעת של מומחה לרפואת ילדים ומחלות זיהומיות מטעמם. בעדותו, טען כי הטיפול התרופתי שניתן לילד בהגיעו לבית החולים היה שגוי, הן מבחינת מינונים, והן מבחינת התרופות עצמן שנרשמו לילד.
אולם את האשמה העיקרית למוות, תלה המומחה בבדיקת הניקור המותני. לדעת המומחה, הייתה חובה לבצע בדיקת CT בטרם הניקור. בדיקת CT, הייתה חושפת את הבצקת במוח, שכן בדיקת עיניים לבדה, אינה מהווה אינדיקציה בלעדית לפסילת אפשרות של לחץ תוך גולגלתי.
בשל העובדה שלא נעשתה נתיחה של הגופה, המומחה העריך כי הניקור המותני הוא זה שהביא למות הילד. המומחה הסביר שישנה תופעה הנקראת הרניאציה – זליגה של חלק מהמוח, כולל מרכזים חיוניים של הנשימה, הדופק ולחץ הדם.
כתוצאה מכך נפגע תפקוד הנשימה וישנה סכנה ממשית לחיי החולה. לו הייתה מבוצעת בדיקת CT קודם לניקור המותני, ניתן היה להציל את הילד.
במהלך חקירת המומחה מטעם הנתבעת, אישר כי במידה והילד המנוח היה מגיע לבית החולים בשלב מוקדם יותר של המחלה, סיכוייו להחלמה היו עולים, אולם ככל הנראה היה נגרם לילד נזק מוחי.
מטעם הנתבעת הובא גם כן מומחה לרפואת ילדים ומחלות זיהומיות, שטען כי הילד לקה במקרה חמור של דלקת קרום המוח עם חיידק מסוג סטרפטוקוקוס פניאומוניה.
המדובר בזיהום מסכן חיים שבמקרים רבים גורם לנזקים נוירולוגים. המומחה טען שהחולה הגיע לבית החולים בשלב מאוחר מאוד. בנוסף ציין כי לא הייתה הוראה לבצע בדיקת CT. כמו כן, לא היו ממצאים שהעידו על מצב של הרניאציה, ולכן השערה שכזו משוללת ביסוס רפואי.
בנוסף, ביקר המומחה מטעם הנתבעת את הטיפול לו זכה הילד בקופת החולים שלא ביצעה בדיקה בסיסית של קשיון עורף. אם הייתה מתבצעת בדיקה כזאת, הילד היה מופנה כבר יום קודם למיון.
מנהל מחלקת הילדים: בדיקת ה-CT לא בוצעה בהפעלת שיקול דעת
השופט קיבל את הנחת מומחה התביעה על כך שסיבת המוות היא הרניאציה. בהתחשב בעובדה שבדיקת עיניים לא תמיד עולה על לחץ תוך גולגלתי, נשאלת השאלה, מדוע לא בוצעה בדיקת CT?
מנהל מחלקת הילדים בבית החולים העיד כי הבדיקה של הילד הצביעה על חשד לדלקת קרום המוח, אולם לא נמצאו סימנים להרניאציה ועל כן לא בוצעה בדיקת CT.
המנהל ציין את העובדה שהילד חלה שלושה ימים לפני שהגיע לבית החולים, עובדה שייתכן מאוד וגרמה למותו. בנוסף הסביר כי שיקול דעת שלו או של סגנו קבע שאין צורך בבדיקת ה-CT שהזמינה המתמחה.
באשר להחלטה זו, אמר השופט שמקובל עליו שרופא בכיר ישלול חוות דעת רפואית של מתמחה, אך כאשר מדובר בבדיקה שהיא חלק מהפרקטיקה המקובלת, תשובתו של המנהל אינה מספקת.
השופט קבע כי הוא מקבל את דעת המומחה מטעם התביעה וישנו חשד סביר לרשלנות רפואית בהליך ביצוע הניקור המותני. בתוך כך ביטל את ההשערה שלהוריו של הילד היה חלק במותו כי הביאו אותו לבית החולים רק לאחר מספר ימים.
בעקבות המקרה האם סובלת מנכות נפשית
התובעים הציגו חוות דעת רפואית שקבעה כי לתובעת נגרמו 25% נכות נפשית קבועים, ואילו לתובע מס' 2 נגרמו 20% נכות נפשיים.
לעומתם הציגו הנתבעים חוות דעת של מומחה מטעמם שקבע כי לשניים לא נגרמה נכות נפשית בעקבות המקרה. לבסוף קיבל השופט את אחוזי הנכות של התובעת, אמו של המנוח.
עתה עבר השופט לשקלל את סך עזבונו של הילד, אותו חישב על פי השכר הממוצע במשק. לבסוף קבע כי יש לפצות כספית גם את אמו של הילד.
לסיום, חייב בית המשפט את בית החולים והמדינה לפצות את הילד המנוח ואת הוריו בסכום העומד על 1,168,000 שקל, 200 אלף שקל נוספים נפסקו לטובת האם. בנוסף חייב בית המשפט את הנתבעות בהוצאות בית משפט ושכר טרחה עורך דין בסך 335 אלף שקל.
.jpg)
.jpg)
