בית משפט השלום בירושלים פסק בשבוע שעבר (יום ד') פיצויים לילד שנפצע במהלך טיול משפחתי באנדרטת חטיבת הראל כשהיה בן שמונה וחצי בלבד. בית המשפט קבע כי המועצה ועמותת החטיבה נושאות באחריות לתאונה, וחייב אותן בפיצויים בסך כ-370 אלף שקלים.


בחודש אוקטובר 2001, ביקר התובע עם משפחתו באתר חטיבת הראל. כאשר ביקרו במקום, טיפס התובע, שהיה אז ילד כבן שמונה וחצי, על אחד הטנקים שהוצבו באתר, אלא שתוך כדי הטיפוס על הטנק, נותקה הידית בה נאחז, והילד נפל על הקרקע ונחבל בידו.


לפי תביעתו, לא היו שלטים באתר האוסרים על הטיפוס והמשחק על הטנקים, וכן לא הוצבו גדרות סביב כדי למנוע מילדים לטפס. כמו כן, לא היה כל רמז לכך שהטיפוס עלול להיות מסוכן, וילדים רבים טיפסו אף הם ללא כל בעיה. הידית בה נאחז הילד היתה יציבה למראה, ולא היה כל סיבה לחשש, אלא שברגע שאחז בה היא התנתקה לפתע מהטנק והוא הושלך אל הארץ.


לפיכך, הגיש הצעיר, כיום כבן 21, תביעה נגד המועצה המקומית הר אדר, אשר האתר נמצא בתחומה. המועצה בתגובה הגישה תביעת צד שלישי נגד עמותת חטיבת הראל המחזיקה בבעלות על האתר, וכן נגד הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש ונגד משרד הביטחון.


התביעה: לא הוצבו שלטי אזהרה במקום והטיפוס לא נאסר


לתמיכה בטענות, הגישה התביעה חוות דעתה של מהנדסת בטיחות שביקרה במקום לאחר קרות התאונה, שם קבעה כי לא הוצבו באתר כל אזהרות על הסכנה האפשרית מטיפוס על הטנק, ומנגד לא הוצבו הוראות בטיחות לטיפוס אשר יכלו אולי למנוע את התאונה.


לטענתה, לו סברו הנתבעים כי טיפוס מהווה סכנה, היה עליהם לפעול בהתאם ולמנוע מבאי המקום לטפס; ומאידך, לו סברו כי אין מניעה לכך, היה עליהם לספק אמצעי בטיחות מתאימים ולדאוג לבטיחות המתקנים.


מנגד, טענה המועצה כי לא היה ידוע לה על כך שילדים נוהגים לטפס על הטנקים, ועל כן לא יכולה היתה לצפות את קרות התאונה. עוד טענה, כי אין מקום להתייחס לאתר כעל מגרש משחקים, כפי שעשתה המהנדסת בחוות דעתה. לטענתה, יש להעדיף את חוות דעתו של המהנדס מטעמם אשר קבע כי הטנקים לא נועדו כדי לטפס עליהם, ולא הוצב כל שלט המתיר את הטיפוס.


ובכל מקרה, לפי המועצה, אין מקום להטיל עליה אחריות בגין התאונה, שכן האתר אינו מצוי כלל בשטח שיפוטה. על כן הגישה תביעה נגד הצדדים השלישיים, המדינה, משרד הביטחון, ועמותת חטיבת הראל.


עמותת החטיבה, כמו גם שני גורמי המדינה שנתבעו, טענו בתגובה כי האתר אינו מצוי תחת אחריותם, וכי אין להטיל עליהם כל אחריות בגין התאונה. כמו כן, דרשו הנתבעים לחייב את הורי התובע באשם תורם בגין התאונה, שכן לא השכילו להשגיח על בנם, שטיפס בגילו הצעיר על הטנק.


בבואה לדון בפסק הדין, קבעה ראשית השופטת כי אין המדינה אחראית לתאונה, לאחר שהוכח כי מעבר לאחריותה הטבעית על כל השטחים בבעלותה, לא נמצאה אחריות ספציפית לאתר, והיא אינה יכולה להימצא כאחראית הבלעדית על כל תאונה שקורית בשטחי המדינה. על כן, דחתה השופטת את התביעה נגדה.


בית המשפט: המועצה ועמותת החטיבה אחראיות על האתר


עוד קבעה השופטת כי היא אינה מקבלת את טענות המועצה בעניין אי אחריותה על שטח האתר, וכי הוכח כי כבר בשנת 1984 ביקשה המועצה להיחשב כאחראית על החזקת האתר, וכך עשתה. עוד נקבע, כי המועצה החזיקה באתר בשיתוף עם עמותת חטיבת הראל, וביחד הן פעלו לתחזוקה השוטפת.


לגבי האשם התורם של ההורים, קבע בית המשפט כי אין מקום להטיל עליהם אחריות זו, שכן מדובר בילד בן שמונה וחצי, וגם אם היו משגיחים עליו מקרוב, ומוודאים כי הוא מטפס כראוי וכי יש בכוחו לבצע טיפוס שכזה, לא יכלו לצפות את התנתקות ידית האחיזה, ואת הנפילה בעקבותיה.


לפי כל אלה, קבעה השופטת כי שתי הנתבעות התרשלו כלפי התובע, ולא נקטו באמצעים הבטיחותיים הדרושים על מנת למנוע את התאונה.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים


לבסוף, חישבה השופטת את מידת הנזק שנגרם לתובע, וקבעה כי על המועצה לפצות את התובע יחד עם עמותת חטיבת הראל, בעבור הנכות הרפואית בשיעור של 13% שנקבעה לו בגין שבירת אצבעותיו וניתוחים שעבר בידו, בעבור הוצאות רפואיות, נזק לא ממונה, פגיעה בהשתכרות ופגיעה בזכויות הסוציאליות.


לפיכך, חויבו הנתבעות בסך כולל של 373 אלף שקלים, וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6% מסכום הפיצויים. בנוסף, חויבה העמותה בתשלום הוצאות משפט למועצה בסך עשרת אלפים שקלים, ושתי הנתבעות יחד ישלמו הוצאות משפט להורי התובע ולמדינה, לאחר שנדחו התביעות נגדם.


ת"א 12692-08