תאונות דרכים הן חלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים, ככל שאנו מרבים להשתמש בכלי רכב אנו חשופים יותר ויותר לאירוע תאונתי, אנו נוהגים ברכבנו לעבודה, מסיעים את ילדינו, יוצאים לבלות בערב עם בני הזוג שלנו ברכב, באופנוע, נוסעים בתחבורה ציבורית, ולעיתים עובדים כנהגים בשירות מעסיקים שונים. סיטואציות חיים אלו יוצרות זכויות שונות, ומציאות שונה להתמודדות מול הגורמים המבטחים והמפצים.
 
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר מפורשות מהו אירוע "תאונת דרכים", כעיקרון, זהו אירוע שבו נגרם לאדם נזק גוף (וגם נזק נפשי!) "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", ניתן לומר כי הפסיקה בנושא מגובשת וברורה, באופן שכל עורך דין המתמצא בתחום יוכל לבחון האם אירוע מסוים מהווה תאונת דרכים או שלא. לשאלת סיווג האירוע משמעות מכרעת בקבלת פיצוי.
 
המחוקק הישראלי קבע כי כל אדם שנפגע בתאונת דרכים יהיה זכאי לפיצוי כספי, וזאת ללא קשר לאשמתו בתאונה, גובה הפיצוי תלוי במספר גורמים אולם ניתן לומר שיש קשר ישיר בין חומרת הפגיעה לבין גובה הפיצוי. מגמת החוק הינה סוציאלית, מטרת החוק היא מחד לסייע לאדם הנפגע בתאונת דרכים לשקם את חייו ולחזור לתפקוד ככל הניתן ומאידך לפצות את אותו הנפגע על התפקוד החסר ועל הנזקים שנגרמו לו.
 
כעיקרון הגורם המפצה הינו חברת הביטוח, (או במקרים מסוימים קרנית), וכאן למעשה הנפגע מתחיל להתמודד מול בעיה נוספת, לא רק זאת שהנפגע מנסה לשקם עצמו מבחינה רפואית, פונה לטיפולים מתייעץ עם רופאים, עובר ניתוחים וטיפולי שיקום כואבים ומטרידים, עתה – עליו גם להיאבק על קבלת מלוא זכויותיו מול חברת הביטוח, שזו מבחינתה אינה ששה להקל על הליך קבלת הפיצוי, וזאת בלשון המעטה...
 
גורם נוסף אשר יכול להיכנס למשוואה זו הינו המוסד לביטוח לאומי, וזאת במקרים בהם "תאונת הדרכים" מהווה גם "פגיעה בעבודה" עפ"י הגדרות החוק. פגיעה בעבודה משמעה אירוע אשר קרה לעובד בתוך או בעקבות עבודתו, במקום עבודתו, או בדרכו ממקום העבודה אל ביתו, וחזרה, או בצאתו להפסקה במסגרת שעות עבודתו. יש חשיבות מכרעת בבירור נסיבות התאונה טרם סיווגה כתאונת עבודה, שכן ההשלכות של הסיווג הינן מהותיות להמשך הטיפול בנפגע.
 
חשוב מאוד להתייעץ עם בעל מקצוע בטרם תסווג תאונה כתאונת עבודה, שכן במקרה שכזה על הנפגע להתמודד במקביל עם שני גופים – מול חברת הביטוח ומול המוסד לביטוח לאומי, יש לזכור, הפיצוי הינו אחד אולם הוא מתקבל משני המקורות, אשר נאבקים זה בזה ובנפגע על מנת לשלם כמה שפחות.
 
עם סיווג האירוע כתאונת עבודה זכאי הנפגע לפנות לביטוח הלאומי לקבלת דמי פגיעה, במשך כשלושה חודשים, (בשיעור 75% מהשכר הממוצע קודם לתאונה) ולאחר תקופה זו זכאי הנפגע לפנות לוועדות הרפואיות של המוסד, שהם אלו אשר יקבעו את שיעור נכותו הזמני והקבוע. על קביעות הוועדות הרפואיות ניתן לערער וכמו כן ניתן להצטייד בחוות דעת של רופאים מטעם הנפגע אשר בדקו את הנפגע ונוכחו לראות כי נכותו היא בשיעור כזה או אחר, לוועדות אסור להתעלם מחוות דעת אלו!
 
הקביעות הסופיות של הוועדות מבחינת שיעור הנכות שנותר לנפגע, מחייבות את חברת הביטוח.
 
ההליך מול המוסד אינו שולל פניה לחברת הביטוח, ההפך הוא הנכון, ויש לתבוע במקביל גם את חברת הביטוח ולגבש אסטרטגיה מתאימה לכל נפגע ונפגע באשר לאפשרויות קביעת הנכות.
 
אירוע שלא יסווג כתאונת עבודה ינוהל מול חברת הביטוח בלבד, בדרך של תשלומים תכופים, מינויי מומחים רפואיים וקביעת הנכויות ע"י מומחים אובייקטיביים שבית המשפט ממנה.
 
חשוב לזכור כי פניה לעורך דין הבקיא בטיפול בתאונות הדרכים בסמוך ככל הניתן לאחר התאונה, יכולה לסייע עד מאוד לנפגע במיצוי זכויותיו וניהול תביעתו ביעילות ובנחישות. תפקידו עורך הדין לסייע לנפגע לקבל את מגוון הטיפולים הרפואיים שהנפגע זכאי להם בסל הבריאות ומעבר לכך, עורך הדין מסייע לנפגע להכין את תיקו לקראת הוועדות הרפואיות והמומחים, מנחה באשר למסמכים שיש לאסוף וכמובן מכין ומגיש את התביעות הנכונות תוך גיבוש אסטרטגיה מתאימה לכל נפגע ונפגע בהתאם לנסיבותיו וכל זאת במטרה אחת – לסייע לנפגע לקבל פיצוי ראוי בגין פגיעתו.