הקיבוץ הינו צורת התאגדות ייחודית למדינת ישראל שהחלה עם תחילת העלייה לארץ ממדינות אמריקה ואירופה ולימים ממדינות ערב.


ביסוד קיומו של הקיבוץ, היו ערכי השוויון והשיתוף, הערבות ההדדית, הדאגה לכלל וקיום מערך חיים משותף שבמסגרתו כלכלה שוויונית לכולם ובעלות משותפת על הקניין והרכוש בקיבוץ, הדבר התבטא בחיי חברה משותפים, אירועים משותפים, חגיגות בר מצווה משותפות, אירועי חגים, חדר אוכל משותף ואפילו בתי ילדים שבהם גידלו את הילדים בכדי לאפשר לאימהות בקיבוץ לצאת לעבוד.


עם הפרטת אמצעי היצור נקלעו קיבוצים רבים למצב כלכלי קשה, והחל להסתמן שינוי ארגוני בקיבוץ, החל מהשתת עלויות השירותים שקיבלו החברים על כתפיהם כדוגמת תשלום עבור צריכת חשמל, ארוחות בחדר אוכל, שירותי כביסה ועוד.


שינוי זה למרות שנשמע להרבה כעניין שבשגרה, לא היה מובן מאליו עבור מי שהתגורר בקיבוץ, שכן המושגים פרטיות, קניין אישי וזכויות הפרט לא היו מושגים אשר היו נהוגים בקיבוץ.


לנוכח המצב התקבלה בשנות ה-90 ברשות מקרקעי ישראל החלטה 751 אשר עניינה שינויים במבנה הארגוני והקצאת קרקע בקיבוצים. במסגרת ההחלטה הקיבוץ יעביר לחברי הקיבוץ זכויות חכירה בדירות שלהם ואילו השטחים המשותפים ימשיכו להיות בבעלות משותפת של כלל חברי הקיבוץ.


לימים בשנת 2009 התקבלה החלטה 979 של מנהל מקרקעי ישראל בגינה נקבע " יום קובע" לשיוך, ההחלטה כללה שינויים הנוגעים לאופן השיוך. קיבוצים שביקשו לפעול על פי שתי החלטות אלה נתקלו בקשיים של קיום ההחלטות במיוחד לאור קביעת יום לשיוך שבמסגרתו מי שנחשב חבר קיבוץ עד לאותו מועד היה זכאי לשיוך דירה על שמו.


איך נוסד הקיבוץ המתחדש?


כדי להתמודד עם קשיים אלה הוקמה בשנת 2002 ועדה ציבורית שעניינה הסדרת עניין ההפרטה בקיבוצים בכללותו ובין היתר שיוך הדירות. במסגרת החלטות הוועדה אשר אושרו על ידי הממשלה בהחלטה מספר 1736, המליצה הוועדה להגדיר סוג חדש של קיבוץ שנקרא "הקיבוץ המתחדש" וקבעה כי תחת הגדרה זו יכנסו קיבוצים שיחלו בהפרטת אמצעי הייצור והליכי שיוך דירות.


כמו כן, המליצה הוועדה להתקין תקנות חדשות שיסדירו את עניין "הקיבוץ המתחדש", מה שהביא בשנת 2005 להתקנת תקנות חדשות בתקנות האגודות השיתופיות ובין היתר להגדרה בזו הלשון:


"קיבוץ מתחדש - אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של שיתוף הכלל ואשר בתקנונה קיימת הוראה באחד או יותר מהעניינים האלה... שיוך דירות בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005; שיוך אמצעי הייצור לחבריה..."


כמו כן בתקנה 2 לתקנות החדשות הוחלפה הגדרת הקיבוץ ובמסגרתה נקבע כי קיבוץ יכול להיות אחד משלושת הסיווגים החדשים, "קיבוץ שיתופי", " קיבוץ מתחדש" וסוג שלישי שהינו " קיבוץ עירוני".


סיווג זה של "קיבוץ מתחדש" חל על קיבוצים שהיו מעוניינים לבצע שינויים והפרטה בנושאים כגון חלוקת שכר דיפרנציאלי לחברים, שיוך דירות לחברי קיבוץ ושיוך אמצעי ייצור.


במסגרת התקנות החדשות מ-2005 קיבוץ אשר בחר להיות "קיבוץ מתחדש" היה מחויב לערוך שינוי בתקנונו שיתאים לשינוי שאמור לחול בתוך הקיבוץ ובתוך זה קביעת מידת והיקף הערבות ההדדית והשוויון המחייבים בין החברים, לעניין זה הותקנו תקנות הערבות ההדדית, אשר במסגרתם נקבע כי צרכי החברים יסופקו באופן הוגן ועל פי אמות מידה שוויוניות.


לצד תיקון תקנות הסיווג והתקנת תקנות הערבות ההדדית, הותקנו גם תקנות שיוך דירות בקיבוץ מתחדש ותקנות שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ מתחדש, אשר עניינן בהסדרת אופן ביצוע השינויים בקיבוץ.


האם תקנון הקיבוץ הוא מעל לחוק?


תקנון הקיבוץ הינו הסכם אשר מסדיר את היחסים בין הקיבוץ לבין חבריו ובין חברי הקיבוץ לבין עצמם. התקנון פועל מכוח פקודת האגודות השיתופיות והינו בעל מעמד מיוחד ומעין חוזה סטטוטורי אשר נוסח על ידי מייסדי הקיבוץ ומי שהצטרף מאוחר יותר קיבל אותו כמות שהוא, אך למרות זאת חלים עליו דיני הפרשנות הרגילים של חוזים וניתן לפרש אותו במובנים שונים.


כך למשל, בתקנונים השונים ניתן משקל שונה לוותק של חבר בקיבוץ לצורך שיוך דירות או אמצעי ייצור, שכן תקנה 3 לתקנות שיוך אמצעי הייצור ותקנה 3 לתקנות שיוך הדירות קובעות כי השיוך ייעשה תוך התחשבות בוותק החבר, אך לא נקבע מהי מידת ההתחשבות והעניין נותר לשיקול דעתה של האסיפה הכללית בכל קיבוץ.


מהו המועד הקובע לשיוך דירות לחברים?


לעניין המועד הקובע, קבעה הוועדה כי הדבר יתבצע גם הוא בהחלטה של האסיפה הכללית של הקיבוץ, אשר תקבע מועד רלוונטי לעניין שיוך הדירות ושיהיה הולם את תקנת הציבור ובתום לב, הדבר קיבל עיגון בהוראה 53 של האגף החקלאי במנהל מקרקעי ישראל שעניינה "הקיבוץ במבנה הארגוני החדש" שם נקבע בסעיף 7(ה) כי:


"תוקף הזכאות לחכירת יחידת מגורים קיימת יהיה תאריך החלטת האסיפה הכללית של האגודה בדבר השינוי."


קביעה זו, באה בעקבות הקושי בקביעת תאריך פורמלי עבור כלל הקיבוצים המתחדשים לשיוך דירות, הרי בפסיקה נקבע כי עבור כל קיבוץ וכל אדם המתגורר בו יכול להיות שהיום הקובע שונה וכי יהיה בלתי אפשרי להצביע על נקודה מסוימת בציר הזמן המסמלת את המעבר מחיי שיתוף לחיי פרט ודאגה לקניין פרטי.


לדוגמא בפס"ד מענית עלתה על הפרק סוגיית הבעייתיות בקביעת מועד פורמלי, שכן יש בקביעה שרירותיות ומסוימת כזו, לגרום לעוגמת נפש לדוגמה עבור חברים שהשקיעו כל מאודם וחייהם בבניית הקיבוץ, אך נפטרו לפני "היום הקובע" ולא זכו להוריש לילדיהם מפרי עמלם, לעומת כאלה שהתקבלו כחברי קיבוץ זמן קצר לפני "היום הקובע" וזכו לדירת מגורים על שמם ויכולת להוריש אותה לילדיהם ונכדיהם.


בעשור האחרון נאלצו בתי המשפט להתמודד עם מקרים שונים בעקבות השינויים שהתחוללו בקיבוץ, והפסיקה מנתה כהנה וכהנה מקרים, בהם ניתנו פרשנויות שונות בקביעת המועד הקובע שממנו ישויכו דירות לחברי הקיבוץ, כמו כן ולדוגמא, לעיתים נלקח בחשבון עניין הוותק של החבר ואילו במקרים אחרים הדבר לא היה רלוונטי כלל וכלל.


לצד זה נבחנה לא פעם מידת תקינותו של התקנון, השיקולים בשינויו ומידת תום הלב של האמונים על השינוי שנעשה בו, כך שכל מקרה לגופו ומה שעושה את ההבדל הוא עמידה על דקויות ופרטים, הצגת הדברים באור משפטי נכון ובעקבות כך פרשנות נכונה של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט.


כתבה זו היא חלק מסדרת כתבות שמשרדנו יפרסם מפעם לפעם בעניין זכויות חברים באגודות שיתופיות.