תארו לעצמכם את המצב הבא: אתם סובלים מבעיה רפואית, לא חמורה מדי, אבל כזו שגרמה לכם להגיע לרופא מומחה. הוא ממליץ לכם בחום על "ניתוח פשוט". אמנם בהרדמה מלאה, אבל כזה שלוקח חצי-שעה ולאחריו הבעיה נפתרת.


לבעיה הרפואית קוראים הזעת יתר, והיא מופיעה לפי הערכות רפואיות אצל כ-300,000 ישראלים, אשר עבורם המלחמה בחום, בלחות ובזיעה אינה נחלת הקיץ בלבד.


לצד טיפולים אחרים, שפרחו בשנים האחרונות, רופאי קופות החולים מוסיפים להמליץ על הטיפול בניתוח, בעיקר לאור העובדה שהוא פותר את הבעיה, אחת ולתמיד, בניגוד לשימוש בתרופות ותכשירים שרק מעלימים את הסימנים לזמן-מה.


התובעת, בחורה צעירה שהייתה בשנת 2012 על תחילתו של מסלול דוגמנות, סבלה גם היא מהזעת יתר. בגיל 20 במהלך שירות-חובה, היא פנתה לרופא, אשר המליץ לה לעבור את "הניתוח הפשוט" הזה, שנערך בבית החולים "וולפסון" בחולון.


הניתוח הסתבך. כל כך הסתבך, עד שחייה של התובעת היו בסכנה, והיא נותרה סובלת אחרי הניתוח לא רק מהזעת יתר, שלא באה על פתרונה, אלא מחולשה וחוסר תחושה ביד ימין, פגיעה בעינה הימנית וצלקות רחבות לאורך ולרוחב החזה והבטן.


מהו ניתוח לצריבת העצב ומהם הסיכונים?


אחד הטיפולים הרפואיים, שעדיין מקובלים מאוד בקרב הרופאים בארץ, הוא ניתוח לצריבת העצב האחראי להזעה, בעיקר כאשר המדובר בהזעה בכפות הידיים.


במקרה זה, הרופא יסביר שמדובר בניתוח קטן וקל, כאשר למרות שהוא מתבצע בהרדמה כללית, הרי שמדובר בחתך קטן בבית השחי, באורך של כסנטימטר אחד, דרכו מוכנסת מצלמה זעירה וציוד רפואי, הצורב את העצב האחראי להזעת היתר בידיים. התאוששות קלה, והביתה בשלום.


אז אמנם, רופא אחראי ודאי יסביר שקיימים סיכונים כאלה ואחרים, אולם מה באמת עומד על הפרק? אז ככה, כיוון שמדובר במערכת העצבים, הרי שהמשימה המרכזית במהלך הניתוח היא - לאתר את העצב. כן, לא כל כך פשוט לראות אותו, למרות השימוש במצלמה הזעירה.


הבעיה חמורה יותר מתחילה במקרה שבו הרופא לא זהיר מספיק, ופוגע בעורק מרכזי שעובר בסמוך ("העורק התת-בריחי"). מצב שכזה, מעמיד את החולה בסכנת-חיים מיידית.


האם באמת מדובר ברשלנות רפואית?


עד עתה, התובעת לא מצליחה להבין, איך ניתוח כל כך פשוט, שנעשה לפי המלצה רפואית, הפך למסכת ייסורים.


היא הייתה בחורה צעירה, בריאה ויפה, וסבלה בסך הכל מעניין הזעת היתר. כמי שראתה את עצמה בתחום הדוגמנות, וכבר החלה במסלול המקובל של השתתפות בשלבים ראשונים של תחרויות וכיוצא בזה, היה חשוב לה לפתור את בעיית הזיעה.


במהלך הניתוח, הרופא המנתח פגע בעורק המרכזי, במהלך ניסיון לצרוב את העצב, והוא החל לדמם ללא שליטה. לחדר הניתוח הוזעקו באופן מיידי מנתחי חזה. במילים פשוטות נתאר, שהניתוח לא המשיך מנקודה זו ב"חתך זעיר" או באמצעות מצלמות, אלא בפתיחה מיידית של החזה. הניסיון לסגור את דופן העורק כשל אף הוא, ובשלב זה החשש לחייה התגבר. בסיומו של דבר, המנתחים הצליחו להשיג שליטה על מערכות גופה, באמצעות חסימה מלאה של העורק, על-ידי "טלאים" של רקמות, שנלקחו מהרקמה העוטפת את הלב.


לאחר הניתוח, התובעת נותרה במחלקת טיפול-נמרץ למשך ארבעה ימים נוספים, ולאחר מכן אושפזה למשך שבוע נוסף במחלקת ניתוחי חזה. בסך הכל, היא נזקקה ל-13 מנות-דם, 5.4 ליטר נוזלים ו-5 מנות פלסמה.


כיום, בחלוף שנתיים מן הניתוח, היא סובלת מקשיי-נשימה, כאבים בשד ימין, הגבלה בתנועת יד ימין, "צניחה" של העפעף (שמשמעותה היא שעין ימין שלה "חצי עצומה"). מיותר להוסיף, שהיא איבדה גם את הסיכוי לפתח קריירה בתחום הדוגמנות, כפי שחלמה קודם לכן, והיא סובלת מקשיים חברתיים.


התובעת הגישה תביעה כנגד בית החולים "וולפסון" בגין רשלנות בביצוע הניתוח, אשר עתידה להתנהל בבית המשפט המחוזי בלוד. למעשה, מסביר עורך-דינה, עו"ד נתנאל בירן, כי עד עתה קשה לדעת אם הרופא המנתח התרשל בעת השימוש במכשור הרפואי בתוך הגוף, או בעת החדרתו לגוף, ומדוע? כיוון שבנוסף לפגיעה הפיזית, שנערכה בעת הניתוח, בית החולים לא הקפיד על ניהול המידע. דהיינו, על עריכת רשומה רפואית, כפי שנדרש על-פי חוק. בשל סיבה זו, מסביר בא כוחה, על בית החולים לנמק כיצד סדרת הפעולות שהביאו את התובעת מבחורה צעירה ונאה למצבה כיום לא תוגדר כרשלנות רפואית.


התובעת מבקשת להביא את המקרה שלה למוּדעות, בעיקר כדי למנוע את המקרה הבא, בו תמימות ואמונה מופרזת ברופאים עלולים לגרום לנזק כה משמעותי. היום היא סובלת מנכות בגובה 50%, וחשוב שאחרים ידעו בדיוק גם את הסיכונים, כדי שלא יגיעו למצב הזה, במיוחד אם מסבירים להם ש"סיכויי ההצלחה גבוהים".


בית החולים טרם הגיש את כתב ההגנה בתיק.

 

www.biran-law.co.il