שלום וברכה,
בעת בואי להחזיר לרשת אופנה גיפט קארד נתקלתי בבעיות הבאות (יש לציין שלבסוף קיבלתי החזר כספי, אך ראו את הבעיות הבאות):
1. בסניף הרשת אליו הגעתי ע"מ להחזיר את הגיפט קארד, 2 מוכרות שונות טענו כי אין אפשרות החזרת גיפט קארד כלל וכלל (למרות שזה חובה עפ"י תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 ). רק לאחר ששלחתי מייל לשירות הלקוחות של הרשת עם הפנייה לתקנות האמורות- צלצלו אליי ואמרו שניתן להחזיר. הגעתי לאחר מס' ימים לסניף אחר ובו שוב טענו שלא ניתן לתת החזר כספי עבור גיפט קארד (כלומר- זו כבר הנחיה של הרשת, ולא "טעות תמימה" של מוכרת). לאחר שגוללתי את הסיפור (עם תאריכי שיחות עם שירות לקוחות)- הואילה בטובה המוכרת וצלצלה לשירות הלקוחות וביררה עימם את פשר העניין, ולבסוף לאחר שהתרצתה, מסרה לי טופס למילוי עבור בקשת החזר כספי.
2. החזר כספי מבוצע באותה רשת כדלקמן: אני נאלצת להגיע לראשונה לסניף להחזיר את הגיפט קארד ולמלא טופס ידני. ולאחר מכן עליי לקבל סמס מהרשת תוך 7 ימי עסקים (בפועל, לא התקבל, והגעתי בעצמי לרשת בשנית לאחר קרוב לשבועיים, וגם אז טרם התקבל ההחזר) ולהגיע בשנית עם הטופס שמילאתי- לאותו הסניף ולקבל שיק בתמורה.
בטופס שנדרשתי למלא הייתה רובריקה של תעודת זהות. אמרתי למוכרת כי איני מוכנה למלא רובריקה זו, אך היא סירבה למסור לי אחרת את הטופס לבקשת ההחזר הכספי. היות והגעה לסניף היא אינה דבר של מה בכך עבורי, מסרתי לה ת.ז לבסוף.
כאשר הגעתי לקבל את ההחזר הכספי (לאחר זמן רב, היו בעיות בשירות הלקוחות בדרך שלא אפרט אותן כאן)- שוב, דרש ממני המוכר שאזדהה באמצעות תעודת זהות (הוא סרב למסור לי את המזומן אם לא אזדהה). הזדהיתי (רק עקב הבירוקרטיה המתישה של הרשת).
שאלותיי הן כדלקמן:
1. האם יש כאן עילה לתביעה ייצוגית בגין הטעיית הציבור בנוגע להחזרים כספיים עפ"י תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010?
2. האם דרישת הזדהותי באמצעות תעודת זהות על ידי שני המוכרים היא חוקית? (ידוע לי כי דרישת הזדהות באמצעות תעודת זהות מוגבלת בחוק על פי עיסוקים מסוימים או בעת ביצוע פעולות מסוימות, למשל- פעולות מסוימות בבנק). יש לציין כי הם דרשו זאת, ולא ביקשו (סרבו למסור לי את הכסף אם לא אמסור ת.ז). אציין כי בתקנות עצמן איני רואה דרישת זיהוי באמצעות תעודת זהות.
3. לפי סעיף 4(א) ל"תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010" –החזרת התמורה תיעשה תוך 7 ימי עסקים. בפועל, לקח זמן רב יותר (משמעותית)- והוא גם יכל להיות ארוך יותר משמעותית, לולא הייתי מגיעה על דעת עצמי לסניף שוב ומשוחחת בשנית עם שירות הלקוחות. האם זו אינה גם כן עילה לתביעה?
