על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, מירוץ התיישנות תביעה אזרחית יחל רק עת שהתובע גילה על עילת התביעה האזרחית. סעיף זה מהותי ביותר במקרים בהם מתגלים ליקויי בנייה שנים ארוכות לאחר שהנכס נקנה, כאשר לא היה ניתן לגלות את הליקויים קודם לכן. הפרשה הנדונה עוסקת בכך.
יש לכם שאלה?
מספר תובעים, המשיבים בהליך זה, הגישו תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך 36,000 שקלים, כאשר התביעה בעיקרה דנה בליקויי בנייה שנגרמו עת שהמבקש בהליך היה המפקח על בניית הדירה שרכשו. התביעה הוגשה היות ובשנת 2005, שבע שנים לאחר שהדירה נרכשה, קרס הטיח מתקרת אחד מחדרי השינה בבית.
טיעוני הצדדים
המבקש בהליך זה הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענת התיישנות. התביעה המדוברת הוגשה רק בשנת 2006, כאשר הדירה נרכשה בשנת 1998. לפיכך, המבקש טען כי לפי סעיף 4 לחוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973, האחריות לפגם המדובר פגה בתוך 4 שנים. לעומת זאת, התביעה הוגשה לאחר למעלה משמונה שנים. המשיבים התנגדו לטענת המבקש, והבהירו כי היה מדובר בפגם נסתר שלא היה ידוע עד שנת 2005. לפיכך, הם טענו כי התביעה לא התיישנה.
ההכרעה
בית המשפט לא קיבל את טענת ההתיישנות, בקובעו כי "סעיף 4 לחוק המכר (דירות) לא נועד לחסום את רוכשי הדירות מתביעה על פי פקודת הנזיקין הכללית. מטרתו של החוק היא להקל עם הרוכש המבקש לבסס עילה של אי התאמה. בקשר לכך קבע החוק, לנוחות הרוכש, חזקות המעבירות את נטלי ההוכחה. ואולם, לא יעלה על הדעת כי חלוף הזמן לבדו יחסום רוכש מתביעה על פי הדין הכללי, מקום בו הוכח על ידו ליקוי בנייה שהיה קיים מלכתחילה (להבדיל מנזק שגרם הרוכש, או מבלאי סביר".
כלומר, בית המשפט קיבל את טענת המשיבים, וקבע כי מירוץ ההתיישנות התחיל רק כאשר התגלתה עילת התביעה, בשנת 2005. זאת לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות אשר קובע "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה." לסיכום, בית המשפט דחה את בקשת מחיקת התביעה על הסף וחייב את המבקש בהוצאותיהן של המשיבות.
.jpg)
.jpg)
