תביעה לתגמולי ביטוח כתוצאה מפריצה לבית עסק

בית משפט קיבל תביעה לתשלום תגמולי ביטוח עקב פריצה לבית עסק. נקבע כי סירוב החברה המבטחת לשלם תגמולים אלו לא היה כדין, זאת היות והתובעת עמדה בדרישות המיגון השונות שנדרשו על פי הפוליסה. במקרה זה, הוגשה על ידי התובעת, חברה בע"מ, תובענה כספית על סך של 200 אלף ₪ נגד חברת ביטוח. התובעת ביקשה תשלום תגמולי הביטוח שהגיעו לה כתוצאה מהפריצה לבית עסקה. חברת הביטוח הגישה הודעה לצד שלישי – חברת האבטחה אשר הועסקה על ידי התובעת.

יש לכם שאלה?

פורום חשבון מוגבל בבנק | חשבון מוגבל
פורום הקמת חברות ושותפויות | ייעוץ לחברות ושותפויות
פורום ביטוח - נזקי רכוש
פורום תביעת ביטוח
פורום דיני זכיינות

בשם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית על ידי המנהל והבעלים של החברה. נטען כי פעילות העסק התבססה על מכירת רהיטים קנויים, וכאלו שיוצרו באופן עצמאי. הריהוט אוחסן במחסנים עד העברתו לבית הלקוח. לחברה היו שני מחסנים סמוכים לחנות. התובעת ביטחה את בתי העסק בפוליסה שהייתה בתוקף במהלך שנת 2001. בהתאם לפוליסה, בוטחה תכולת כל אחת מחנויות התובעת, לרבות המחסנים, נגד סיכוני פריצה. מיגון הסניפים נבדק ואושר על ידי שמאי. על בסיס האישור נערך הביטוח. לטענת התובעת, מאז החתימה על הפוליסה לא נערך כל שינוי במצב המיגון.

באפריל 2001, ארעה פריצה לאחד ממחסני התובעת דרך דלת אחורית. נטען כי הדלת הייתה נעולה במנעול חיצוני ובשני ווים מבפנים. מהמחסן נגנב מלאי רהיטים גדול. חישוב האובדן הגיע לכדי 127,652 ₪ בהתאם להערכה שנעשתה על ידי המצהיר. אז, הוגשה תלונה במשטרה ביחס לפריצה ולחברת הביטוח נמסרה הודעה באשר קרות האירוע.

טענות המבוטחת

לטענת מנהל התובעת, בעת ביקורו של חוקר מטעם הנתבעת, לא נמצא המנעול שנפרץ אך נמצאו שבבי עופרת על הארץ בסמוך לדלת שנפרצה. לטענת המצהיר, הדלת הייתה נעולה ביום האירוע והוא היה היחיד עם המפתח. במועד מאוחר יותר, נסרק השטח באזור והמנעול נמצא כשהוא פרוץ. חוקר מטעם חברת הביטוח הגיע בשנית למקום והמנעול נמסר לידיו.

המצהיר טען שחברת הביטוח דחתה את התביעה לתשלום תגמולים שלא כדין בטענה שגויה כי החברה לא עמדה בדרישות המיגון בהתאם לתנאי הפוליסה. כמו כן, נטען שכתוצאה מדחיית התביעה נגרמו לתובעת נזקים כלכלים נוספים שנבעו מהצורך לחדש את המלאי שנגנב לה. לדוגמא, שולמו תשלומי ריבית גבוהים על חריגות ממסגרת האשראי. כמו כן, נטען כי התובעת נאלצה ליטול הלוואה שהמצהיר ערב לה באופן אישי וההחזר בגינה עמד על סכום של 9,000 ₪ בחודש. לטענתה, ההלוואה הכניסה את החברה לקשיים כלכלים ניכרים והביאה להגבלת פעילותה.

טענות חברת הביטוח - הדלת לא הייתה נעולה כראוי

מטעם חברת הביטוח הוגשה חוות דעת מומחה שקבע שדלת המחסן נפרצה בכוח, אך על סמך הממצאים החיצוניים, לא היה מנעול בדלת. נקבע שהפריצה התאפשרה כיוון שהדלתות לא היו נעולות עם מנעול. לאחר מציאת המנעול, טענה חברת הביטוח שהמנעול לא התאים לדלת המחסן. עוד נטען שהפריצה בוצעה דרך דלת עורפית שלא הייתה מוגנת באביזרי מיגון אלקטרוניים. כתוצאה, היה ניתן לחדור למבנה ולנוע בשטחו ללא גילוי על ידי מערכת האזעקה. בנוסף, צורפה חוות דעת שמאי לעניין הנזקים. הנתבעת העריכה את הנזקים בסך 95,000 ₪ ולא כפי שטענה התובעת.

מטעם הצד השלישי הוגש תצהיר על ידי מנהל חברת האבטחה. נטען שמערכת האזעקה שהותקנה במחסן הייתה תקינה ותוחזקנה על ידי החברה כנדרש. לגבי האירוע, נטען שזוהה קוד אזעקה ונשלח סייר למקום. הלה ביצע סריקה אך לא איתר פריצה. כך או כך, לא היה זה מתפקידה של החברה לספק שירותי ביטוח לתובעת ושירות האבטחה סופק במלואו.

דיון והכרעה

השופט טען ששאלת התאמת המנעול לדלת הייתה השאלה המרכזית במחלוקת בין הצדדים. הוא קיבל את גרסת התובעת לפיה הותקן מנעול מתאים בעת הפריצה ודחה את טענות חברת הביטוח. זאת היות וחברת הביטוח איבדה את המנעול לאחר שהיא קיבלה אותו לידיה לשם בדיקתו. בנסיבות אלו, היא נשאה באחריות להיעדר האפשרות לבצע בדיקות נוספות במנעול ולהגיע למסקנות שונות.

באשר לפעולת מערכת האזעקה וטענות חברת הביטוח נגד צד ג', נקבע שהמערכת פעלה בצורה תקינה. לראיה, הפריצות התגלו באמצעות המערכת ונשלח סייר למקום. אמנם הוא לא גילה את הפורצים, אך עובדה זו לבדה לא הצביע בהכרח על רשלנות. כמו כן, השופט דחה את חוות דעת שמאי הנתבעת באשר לגובה הנזקים. זאת משום שהערכות אלו היו כלליות בעוד שהערכות התובעת היו מפורטות וכללו נספחים שתמכו בחישובי אובדן הערך.

משכך, התוצאה הייתה שחברת הביטוח נמנעה שלא כדין מתשלום תגמולי הביטוח על פי הפוליסה. בנוסף, השופט קיבל את טענת התובעת שאי התשלום הסב לה נזק נוסף. לכן, השופט חייב את הנתבעת בהוצאות מימון והנזקים העקיפים שנגרמו לתובעת. סכום החיוב נקבע בסך של 200,000 ₪. ההודעה לצד ג' נדחתה. נקבע שבמקרה זה לא הייתה רשלנות מצד חברת האבטחה ולכן חברת הביטוח לא הייתה יכולה להפנות אליה אצבע מאשימה.