היטל השבחה טרם חדלות פרעון בהליכי פירוק

על פי סעיף 10 לתוספת השלישית של חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, רישום פעולה בפנקסי המקרקעין יאופשר רק לאחר שהוצגה בפני רשם המקרקעין תעודה החתומה על ידי ראש הוועדה המקומית, או מי שראש הוועדה המקומית הסמיך אותו לכך, המעידה כי שילם את ההיטל החל על המקרקעין. בפרשה הנידונה הוגשה בקשה לבית המשפט להורות על הוועדה המקומית להנפיק התעודה האמורה.

יש לך שאלות?
פורום מקרקעין
פורום מיסוי מקרקעין
פורום מכירת דירה, רכישת דירה

המבקש בהליך זה היה עורך דין אשר מונה על ידי ראש ההוצאה לפועל לכונס הנכסים של חברת ליר גידור ופיתוח בע"מ. על פי העובדות, לחברה היה חובות בסך 4,400,000 שקלים והיא נכנסה להליכי פירוק. במהלך שנת 2007 אושרה מכירת נכס החברה במחיר הגבוה ב-35 אחוזים משווי הנכס למכירה בכינוס נכסים ובכ-15 אחוזים משווי השוק של המקרקעין. הוועדה המקומית לתכנון ובניה לא אישרה למבקש לרשום את עסקת המכר בפנקסי המקרקעין על רקע חוב תשלום היטל ההשבחה על המקרקעין, וזאת, כאמור, על פי סעיף 10 לתוספת השלישית בחוק המקרקעין.

על כך הגיש כונס הנכסים בקשה לבית המשפט, שיורה על הוועדה המקומית למסור לידיו תעודת האישור הנדרשת. לטענת המבקש, "היטל השבחה שהחיוב העקרוני בו קודם למועד הפירוק הוא חוב בר תביעה בפירוק, ואינו 'עובר' לכונס הנכסים ביחד עם הנכס הממושכן".

האם בית המשפט הורה על הוועדה המקומית לספק את התעודה?

בראשית דבריו, בית המשפט ציין כי "היטל השבחה הוא מס המשולם לוועדה המקומית לתכנון ובניה בגין עלית ערך מקרקעין, לאור שינוי תכנוני של הקרקע. ביסוד היטל ההשבחה מונח רעיון של צדק חברתי-חלוקתי. תכלית החקיקה המחייבת את הוועדה המקומית לתכנון ובניה בגביית היטל השבחה היא שיתוף הנהנה מתכנית משביחה בעלויות הציבור בהכנתה של התכנית ולמעשה בהוצאות התכנון והפיתוח של אותה רשות. הרשות הציבורית השקיעה בתכנון ובפיתוח. כתוצאה מכך עלה ערכם של המקרקעין. בעל המקרקעין מתעשר מכך, ולכן מן הראוי שבעל המקרקעין ישא בהוצאות התכנון והפיתוח. ודוק, היטל ההשבחה מיועד לקופות הוועדה המקומית והרשות המקומית – דהיינו אל הקהילה אליה משתייך בעל המקרקעין ולא אל אוצר המדינה, ונועד הוא לכיסוי הוצאות הוועדה המקומית או הרשות המקומית להכנת תוכניות ולביצוען" .

בית המשפט קבע ש"לאור הרציונל בבסיס החקיקה, נראה כי קביעת הפסיקה שחובת התשלום חלה על הבעלים של המקרקעין עת אושרה התכנית, מבוססת על ההנחה שבעל המקרקעין הוא זה שיממש את נכסו, ויזכה לתמורה גבוהה יותר שכן מכר נכס מושבח. בענייננו רציונל זה לא חל. החברה, שהייתה בעלת הנכס עת אושרה התכנית, לא זכתה ליהנות מפירות ההשבחה אלא הנהנה הוא הנושה המובטח". למרות זאת, במקרה זה גם כך קופת הפירוק הייתה ריקה ולא היה ניתן לפרוע את חובם של הנושים הרגילים. לכן, בכל מקרה הנושים השונים לא יפגעו כתוצאה מהטלת היטל ההשבחה. לאור האמור, בית המשפט קבע כי "בנסיבות העניין, ראוי לפרש ההסדר כמטיל חובת תשלום ההיטל על כונס הנכסים", ובקשתו של המבקש נדחתה.