בתי המשפט שבים ומדגישים שחוזים נועדו לקיום. אי לכך, הפרת חוזה על ידי מי מהצדדים יכולה להוביל לכך שהמפר יחויב בתשלום פיצויים, לעיתים בשיעור גבוה מאוד, בהתאם לנזק שנגרם לצד השני. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום פינוי בינוי
פורום פינוי שוכר
פורום מקרקעין


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום פיצוי בסך 2,059,090 ₪ עקב הפרת חוזה שנחתם בין הצדדים. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת הפעילה ישיבת הסדר בישוב אפרת. במהלך שנת 1997, הנתבעת, ההסתדרות הציונית העולמית, פנתה לתובעת בבקשה להעביר את הישיבה באפרת לאזור נחל גבעות. התובעת הסכימה לשלוח כיתה אחת לתקופת ניסיון. במהלך תקופה זו, הופעלו על התובעת לחצים רבים להשאיר את פעילותה בנחל גבעות ולהפוך את המקום למשכנה הקבוע. זאת חרף העובדה שבאפרת היה קמפוס לימודים גדול ומסודר בעוד שבגבעות התלמידים נאלצו ללמוד בקרוונים רעועים. על כן, הנתבעת הבטיחה לתובעת שתמסור לידיה שטח מסודר ויוקמו במקום תשתיות הדרושות לשם הפעלת ישיבת ההסדר באופן קבוע.


התובעת סמכה ידיה על הבטחה זו והחלה בהעברת הישיבה לגבעות חרף העובדה שהבטחת הנתבעת לא קוימה והתנאים במקום היו קשים מנשוא. כתוצאה מכך, רבים מעובדי התובעת התפטרו והיא הפסדיה כספים רבים. בשנת 2000 נחתם בין בעלות הדין הסכם שכירות לשטח באזור נחל גבעות לתקופה של חמש שנים. עד לשנת 2003, התובעת המשיכה בפיתוח הישיבה והשקיעה במקום רבות. אולם, בשנת 2003 הנתבעת הפרה את הסכם השכירות וההבטחה שניתנה על ידה והחלה להכשיר את השטח לצורך בניית דירות קבע במקום. התובעת התנגדה לכך וניסתה למנוע את הפעולה ולהציע פתרונות חלופיים, אך ניסיונותיה לא צלחו ובלית ברירה, היא נאלצה לעזוב את המקום ולשוב לאפרת. לאור הנזקים שנגרמו לה, הוגשה תביעה זו.


טיעוני הנתבעת


מנגד, הנתבעת הכחישה את טענות התובעת. ראשית, נטען שהתובעת עצמה היא שביקשה לעבור לאזור נחל גבעות ולהקים שם מוסד לימודי והדבר לא נעשה ביוזמת הנתבעת. שנית, הודגש שבהסכם השכירות שנחתם בשנת 2000 נקבע במפורש שאם וכאשר תהיה בניית קבע בשטח, לא תתבע כל חזקה והתובעת לא תמנע את הבנייה בשטח האמור. בפועל, התובעת לא פעלה על פי האמור וניסתה בכל כוחה למנוע את הבנייה תוך ניסיון להמשיך ולהחזיק בשטח. כמו כן, נטען שגם אם לתובעת היו נגרמים נזקים כספיים, לא היה כל קשר סיבתי בינם לבין עבודות הבניה ומעשי הנתבעת.


הכרעה


לאחר שמיעת העדויות הרבות וטענות הצדדים, השופט החליט לקבל את התביעה. נפסק שהנתבעת אכן הקצתה קרקעות לתובעת על מנת שזו תקים במקום מבני קבע כחלק מישיבת ההסדר. בנוסף נקבע שחוזה השכירות לא הותנה בפינוי הקרקע במידה שיתקבל אישור לבניית קבע בשטח של אחרים. עוד נפסק שהתובעת אכן פנתה לנתבעת לאחר שנתקלה בבעיות עקב אופי המקום וביצוע עבודות בנייה בשטח, אך פניות אלו נותרו ללא מענה.


בסופו של דבר, נקבע שהנתבעת הייתה בעלת הזכויות במקרקעין והפרה את התחייבויותיה כלפי התובעת למסור לידיה את השטח לשם הקמת ישיבת הסדר. בנוסף, הנתבעת התרשלה כלפי התובעת כ"בעלת הבית" כדברי השופט, ובכך פגעה באורח החיים של מי שישב מטעמה בנחל גבעות. על כן, הוחלט לקבל את התביעה כאשר פסיקת סכום הפיצויים נותרה לשיקול דעתו של בית המשפט.