דחיית דרישת מינהל מקרקעי ישראל להכנת תשריטים כתנאי לביצוע העברה

מנהל מקרקעי ישראל הינו הבעלים של שטחי קרקע נרחבים במדינה. חלקם מוחכרים לאנשים פרטים, אשר חותמים על הסכם חכירה עם המנהל במסגרתו מוגבלת יכולת שימושם בקרקע, ניצולה, מכירתה וכד'. עבור פעולה שאינה במסגרת הסכם החכירה יש לבקש את אישור המנהל ולעיתים, הדבר יכול להביא לסכסוך משפטי. להלן דוגמא לכך.

יש לך שאלה?
פורום מיסוי מקרקעין
פורום מקרקעין
פורום דיני מושבים וקיבוצים
פורום בתים משותפים

במקרה הבא, בית המשפט דן בבקשה לסילוק על הסף של תביעה שהוגשה על ידי מנהל מקרקעי ישראל כנגד חוכר קרקע. על פי עובדות המקרה, הצדדים חתמו על הסכם חכירה שהסדיר את כל הזכויות והחובות ביניהם. אולם, מנהל מקרקעי ישראל טען שהחוכר לא שילם את דמי החכירה כנדרש ועל כן, הוגשה נגדו תביעה כספית בסך 10,724 ₪.

אז, החוכר הגיש את הבקשה דנן לסילוק על הסף. לשיטתו, התביעה הוגשה בתום תקופת ההתיישנות, לאחר שנגבו ממנו תעריפי חכירה גבוהים שלא כדין ולכן, היה ראוי לדחותה על הסף. עוד נטען שבין החוכר למנהל לא הייתה יריבות. לגופו של עניין, החוכר הוכיח בפני בית המשפט שמכר מחצית מהנכס נשוא המחלוקת ודיווח על כך כדין למנהל.

בנוסף, הוא שילם דמי הסכמה עבור המכירה, לאחר שהמנהל דרש ממנו לעשות כן. למרות זאת, וחרף הדיווח על המכירה, המנהל סירב לחלק את דמי המכירה. זאת משום שנטען שהיה על החוכר לרשום את הנכס כבית משותף ולשלם עבור התשריטים. החוכר טען שדרישה זו הוצגה בפניו שלא כדין, ללא כל בסיס חוזי או חוקי.

הצגת הדרישה לתשלום מלוא דמי החכירה

בחלקו הראשון של הדיון, השופט קבע שמנהל מקרקעי ישראל לא הציג כל מקור חוקי או חוזי לדרישתו לרישום הנכס כבית משותף ותשלום עבור התשריטים. נקבע שאמנם המנהל התבסס בדרישתו על חוזה החכירה, מכתב בדבר אישור תוספות בנייה וחוזה מכר הנכס, אך במסמכים אלו לא נמצא עיגון לחיוב במלוא דמי החכירה. יתרה מזאת, גם אם היה קושי בפירוש המסמכים, השופט פסק שהיה ראוי לפרשם כנגד המנסח. קרי, נגד המנהל ולכן נקבע שלא הייתה הרשאה להמשיך בחיוב מלוא דמי החכירה.

זאת ועוד, נקבע שחוזה המכר שנחתם בין החוכר לרוכשי הנכס לא היה רלוונטי לסכסוך עם המנהל. זאת משום שהמנהל כלל לא היה צד לחוזה. בנוסף, בחוזה המכר החוכר התחייב להעביר לקונים חלק מזכויותיו בקרקע ולא נאמר דבר באשר לתשלום כל דמי החכירה על ידי הראשון.

התיישנות

בחלק השני של הדיון, השופט דן בטענות המקדמיות של החוכר וקבע שהתביעה לא התיישנה. בנוסף, נפסק שהגדלת סכום דמי החכירה נעשתה על פי החלטת מועצת מנהל מקרקעי ישראל, שהתקבלה ואושרה כנדרש. על כן, טענה זו לא הייתה יכולה לשמש כעילה לדחיית התביעה על הסף. אולם, בסופו של דבר הודגש שמאחר והמנהל אישר את ההסכם למכירת מחצית מהנכס וקיבל דמי הסכמה בגינו, הרי שהקונים חבו בתשלום מחצית מדמי החכירה ולא היה מקום לחייב את החוכר בתשלום הסכום הכולל. לפיכך, הבקשה התקבלה בחלקה.